בין שני עולמות

כשהייתי בפולין, התנדבתי אצל אישה צעירה שגרה בבית ישן אותו ירשה מסבתא שלה, היא ציינה בפני שלא ניקו את הבית במשך 30 שנה והיא לא התכוונה לשבור את המסורת. בפינה בה אני ישנתי- בסלון אל מול המטבח, ווידאתי שיהיה נקי, על אף המסורת... זו לה הייתה אחת ההתנדבויות המוצלחות שעשיתי ולא נשארתי שם זמן רב, ועדיין אני חוגגת את השהות הקצרה הזו, כי בחצר הבית היו עצים זקנים ומהם קיבלתי מספר סיפורים קסומים במיוחד. עץ התפוחים שהיה בחצר, נתן לי את הסיפור הבא, בסופו הוספתי הסבר לשיעור שמלמד אותנו מה זה "בית". בין שני עולמות לפני שנים רבות, הייתה ילדה קטנה שחיה ביער עם פיות ויצורים קסומים. היא ננטשה בעודה תינוקת, לרוב תינוקות לא שורדים ביער לבד, אך במקרה שלה, קרה דבר אחר….

בעודה שוכבת ביער, בוכה וקוראת לעזרה, התנהל בין שתיים מהפיות העתיקות שביער ויכוח נוקב, פיית המים החשוכים ופיית הנחל, לא יכלו להסכים על דבר פשוט שהדיר שינה מעייניהן ונחת מרוחן.

הויכוח היה - מה היא מהות הקשר בין בני האדם לפיות.

פיית המים החשוכים (אלו שנמצאים בכוכים ומערות) טענה שהפיות מהוות פתח להשראה וקסם בשביל בני האדם ואילו לבני האדם אין מה לתרום לפיות. לעומתה פיית הנהר (פיית המים הזורמים) טענה שישנה ברית עתיקה, בין בני האדם לפיות, ברית שמהותה שילוב של כוחות.

כל אחת מהן הרגישה שהיא יודעת את התשובה ולא הייתה מוכנה לוותר, היו להן נימוקים והוכחות לתמוך בעמדתן, והן היו נחרצות בדעתן.

תוך כדי ויכוח וסערת רגשות, שכמובן השפיעו על כל היער- הגיע אליהן ציפור קטנה שביקשה שיקשיבו לה לרגע, כי יש לה מה לאמר…

הציפור סיפרה על אישה כאובה שנכנסה אל היער, השאירה בתוכו תינוקת והסתלקה….

מאחר והויכוח לא עמד להסתיים ושתייהן רצו להוכיח שהן צודקות, הן קפצו על ההזדמנות, והכריזו שהן יטפלו בתינוקת ובכך יוכלו להוכיח את עמדתן…

פה כבר לא היה ויכוח, שתייהן ידעו מה נדרש בכדי לטפל בתינוקת אנושית והן חלקו במטלה.

בזכות הפיות, התינוקת שנשארה ביער- קיבלה חסות והגנה מיצירי הקסם, וחובקה בחום על ידי עץ ארז עתיק שנתן לה מקום בין שורשיו.

התינוקת גדלה, וקסם היער היה בשבילה הדבר הטבעי ביותר שקיים- היא הייתה רגילה לנוכחות של פיות ויצורים קסומים שמגיעים אליה עם אוכל טעים, היה לה מחסה וחום בין שורשי הארז, וכל מה שהיא הייתה צריכה – סופק לה.

היא הפכה לילדונת חייכנית ומאושרת - השמחה שלה משכה יצורים נוספים להתקרב אליה (גם אלו שלא נשלחו על ידי הפיות כדי לטפל בה). כולם רצו לגרום לה לצחוק, להתבונן בה ישנה, ולהביא לה את האוכל הטעים ביותר.

שנים חלפו והיא הפכה לנערה. אותה פשטות ילדותית שהייתה בה וקיבלה את מה שסביבה בטבעיות, התחלפה בסקרנות, וברצון לגלות, להבין, ולחקור.

היא ידעה שיש בה משהו אחר- היא לא נראתה כמו חיות היער, היא גם לא דמתה לפיות, היה בה משהו שונה מאלו ומאלו. היא הרגישה שהיא חייבת לדעת מי היא ומאיפה היא מגיעה.

היא התחילה לבדוק ולשאול, וכל שהיא קיבלה בתשובה הייתה הכוונה לדבר עם שתי פיות - פיית המים החשוכים, ופיית הנהר- שכבר מזמן לא עסקו בויכוח שהטריד אותן לפני שנים והמשיכו בחייהן, ועדיין האחריות והסמכות העליונה בכל מה שקשור בילדה היה בידייהן.

היא החליטה ללכת לפיית הנהר הזקנה שגרה בצמוד למי הנהר, הפיה שמחה שהנערה באה לבקר והזמינה אותה לטבילה במים.

השתיים נכנסו אל המים ובתוך הנועם של הזרימה, הפיה שאלה אותה "מה אני יכולה לעשות בשבילך?"

הנערה אמרה "את יכולה להסביר לי מי אני, איך זה שאני נמצאת פה ביער אך אני שונה מכל היצורים האחרים שסביבי?"

"בשביל זה אני צריכה לקחת אותך למקום בנהר שנמצא בקצה היער, את רוצה לבוא איתי?"

"כן" ענתה הנערה,

הן צעדו לאורך הנהר עד שהגיעו לקצה היער,

היא הסבירה לה שחשוב להיות בשקט ולהסתתר, כי זה לא מקום בטוח בשבילן, הן טיפסו על עץ שמשקיף אל הכפר הסמוך ליער והתבוננו.

בפעם הראשונה, הנערה ראתה אנשים שנראים מאוד דומה לאיך שהיא נראת.

היא התבוננה בהם וראתה שהם מאוד שונים מיצורי היער -היה בהם משהו ערום, היער היה מלא בצבעוניות, חיים ואפשרויות, והאנשים, גם אם נראו שמחים, היה בהם משהו צר ומרגיש מעט מנותק מהעולם שמסביבם.

היא התבוננה במשך זמן ארוך, ואז שאלה את הפיה "ואיך אני הגעתי ליער?"

"זה סיפור ארוך, ילדה, אספר לך אותו במעמקי היער"

הן ירדו מהעץ וחזרו אל עומק היער, בעודן יושבות בין השיחים הפיה הזקנה אמרה לה, "אני אספר לך את כל הסיפור, אך תדעי שבסוף הסיפור את תהיי חייבת לבחור, מי שיודע לא יכול להתחמק מבחירה",

הנערה הנהנה בהסכמה ואמרה "אני מוכנה",

"בדיוק כמו שאת רואה את האיילות והארנבים נולדים, גם לך הייתה אמא אישה ונולדת מתוך הגוף שלה,

כמו שראית, העולם של האנשים צר ובודד, ולפעמים האנשים בעצמם נאבדים בתוכו, אמא שלך הייתה כזו שלא מצאה את מקומה, והכאב שלה היה כל כך גדול עד שהיא החליטה להשאיר אותך פה, ביער. לרוב תינוקות אנושיים לא שורדים ביער אלא אם כן יש מישהו שלוקח עליהם חסות.

באותו הזמן אני ופיית המים החשוכים לקחנו עלייך חסות והחלטנו לגדל אותך, זה דרש מאיתנו לגייס עצים, פיות ויצירי קסם לעזרתנו, אך זו לא הייתה משימה קשה, מאחר וכולם היו סקרנים לראות אותך גדלה ומתפתחת. הסיבה שעשינו זאת, הייתה ויכוח ישן שכבר מזמן נשכח מליבותנו והיער כולו חגג את הימצאותך,

כך גדלת מוקפת בהרבה מאוד מתנות והגנה, וכולנו ידענו שהיום בו תצטרכי לבחור יגיע.

פה ביער יש לך בית, את גדלת בתוכו ואת חלק מאיתנו, תמיד תזכי להנות מהגנה ותמיכה של שוכני היער, אך השאלה היא האם תבחרי להשאר.

עולם האנשים מאוד שונה מהעולם של היער, ועדיין זה העולם שממנו הגעת, אם תבחרי לעזוב את היער ולחיות עם האנשים, דברים יהיו אחרת בשבילך"

הנערה הקשיבה וידעה שנדרשת ממנה החלטה שעלולה לשנות את חייה לחלוטין…

מאותו היום חייה השתנו, היא הייתה יושבת ומתבוננת על אנשי הכפר, ומבקשת מהחיות שיספרו לה מה הן יודעות על בני האדם. היא גילתה עולם שונה ממה שהיא הכירה, והיה בה משהו שנמשך לגעת בו, היא הרגישה שייכות וקרבה אל אותם אנשים שחיים חיים שונים ואחרים ממנה.

אחרי זמן מה, נולדה בתוכה החלטה- ללכת ולחיות עם האנשים.

הפיות הסבירו שהיער יהיה שונה ברגע שהיא תשוב, ועדיין תמיד תהיה לה בו הגנה ותמיכה.

נדרשו מספר חודשים של הכנות ללמד אותה דברים בסיסיים על בני האדם, בכדי שהיא תוכל להשתלב בקלות בעולם שלהם. ביום שהייתה מוכנה, היא עזבה את היער, נפרדה מכל אלו שליוו אותה, גידלו אותה, תמכו בה ואהבו אותה, והלכה בעקבות הלב שלה- שקרא לה ללכת ולהיות עם בני האדם.

היא לבשה שמלה שהכינו לה הפיות והייתה מספיק דומה לבגדים של האנשים, ויצאה אל הדרך.

היא הגיעה לכפר, פתאום כל כך הרבה כאלו שדומים לה, הולכים כמוה ומתנהגים כמעט כמוה נמצאים סביבה. היא נהנתה מהתחושה המאוד נעימה של שייכות, ובעודה מסתובבת בכפר היא הגיעה לשוק ושם ראתה דוכן עם לחמים שהריחו נפלא, היא ידעה שכדי לקנות דברים צריך כסף וגם ידעה שכדי להרוויח כסף צריך לעבוד- היא ראתה בזה הזדמנות מצויינת להכיר מעט יותר את האנשים.

היא שאלה את מוכרת הלחמים אם יש לה עבודה בשבילה, המוכרת התבוננה על הנערה שנראתה לה כאחת שיכולה לעבוד טוב ואמרה לה, "אני צריכה מישהי שתעזור לי להכין לחמים ולמכור אותם בשוק, אם תעזרי לי תוכלי לגור אצלי ובנוסף אשלם לך מעט כסף",

הנערה צהלה משמחה, "נפלא" היא אמרה "תודה רבה"

מאותו היום החיים של הנערה הפכו מאוד אנושיים, היא גרה בבית, ישנה במיטה נוחה, הכינה לחם ומכרה אותו בשוק. היא הייתה משוחחת עם מוכרת הלחמים שסיפרה לה דברים שעזרו לה ללמוד ולהבין את החיים של האנשים, וברגעים בהם היא נשאלה על החיים שלה, היא אמרה שהיא מגיעה מרחוק ומעדיפה לא לדבר על החיים הקודמים שלה- מוכרת הלחמים הניחה שכנראה מדובר בעבר לא פשוט והניחה לה עם העניין.

הנערה השאירה מאחור את עולם היער ונכנסה אל עולם האנשים שהיה מרתק בעבורה, לא הייתה בו את הצבעוניות, החיות, והקסם שהיו ביער, אך הייתה בו אהבה של חיים שהיה בהם משהו פשוט וארצי.

אט אט, היא שכחה את החיים שהיו לה ביער והחלה לדמיין שמאז ומתמיד היא חיה בעולם של האנשים, והמחשבה הזו נעמה לה….

במשך זמן רב הנערה מכרה לחמים בשוק ועזרה לאישה להכין אותם- החיים היו טובים ופשוטים.

בוקר אחד היא התעוררה מחלום בו ראתה את פיות היער רוקדות חוגגות ושרות שירים, זה היה מאוד מפתיע, היא הרגישה שהיא השאירה את החיים של היער מאחור- החיים האנושיים היו הרבה יותר מתאימים לה, היא הייתה אישה. במשך היום החלום התנדף ממנה וערות החיים קראה לה אל עולם האנשים.

אך חלומות היער הופיעו שוב ושוב, לילה אחרי לילה, ובכל פעם שהייתה מתעוררת, משהו בה יותר ויותר נזכר בחיים הקודמים שהיו לה, אך מרגע שהתחילה העשייה של היום, הדברים נשכחו.

לילה אחד הופיע בחלום עץ הארז- העץ שאירסל אותה בשורשים מאז שהייתה תינוקת, בחלום הוא שר לה שירים ואמר לה מילים כמו אלו שאמר לה כשהייתה ילדה קטנה. באותו היום היא הרגישה שהיא לא יכולה יותר וביקשה מהאישה יום חופשי בו תוכל להסתובב קצת ולהיות עם עצמה.

האישה הסכימה, והנערה הלכה לכיוון היער- היא הלכה בצמוד לעצים הראשונים והסתכלה פנימה, אך לא נכנסה, היא ידעה שאם תכנס דברים ישתנו בשבילה ולא ידעה אם היא מוכנה לזה, היא הציצה פנימה, נגעה מעט בעצים וחזרה הביתה.

מאותו היום לא היה בה שקט, היא רצתה לחזור ליער, לפגוש את הפיות והעצים ורצתה להישאר בכפר ולחיות את החיים האנושיים, היא רצתה את שני העולמות וידעה שאי אפשר ולא הבינה למה למרות שהיא בחרה לה עולם, העולם של היער ממשיך לקרוא לה.

עד שיום אחד היא החליטה להכנס ליער לבדוק...

ברגע שנכנסה אל היער היא הרגישה גל של תחושות, רגשות, וזכרונות מציף אותה- זה המקום בו גדלה, אלו החיות והעצים שליוו אותה במשך שנים...

היא לא ידעה מה לעשות עם התחושות הללו. היא הלכה אל עץ הארז הזקן והתיישבה לצידו, החמימות והקירבה הנעימו לה, היא עצמה עיניים ופתחה עצמה אל הקול המוכר והאהוב של הארז,

היא סיפרה לו על החיים החדשים שיש לה ועל כך שהיא אוהבת ושמחה עליהם, סיפרה לו על האישה והלחמים ואיך הכל כל כך מתאים לה, ובכל זאת היער הוא חלק ממנה והיא לא מרגישה שהיא יכולה להרפות והיא לא יודעת מה לעשות,

עץ הארז חיבק אותה בחום, ואמר לה "בית זה לא מקום שנמצאים בו, אלא זה מה שנמצא בפנים, לא חשוב איפה את נמצאת ביער או בכפר, חשוב שתדעי מי את מבפנים ומה הוא הבית שבתוכך."

הנערה חיבקה את עץ הארז היקר הודתה לו, וחזרה אל הכפר.

מאותו היום היא הקשיבה פנימה בכדי לגלות מה זה הבית שבתוכה.

היא הרגישה שהיא לא יכולה להפריד, יש בה יער ויש בה כפר, יש בה פיות ועצים ויש בה ככרות לחם, אנשים ושוק- הבית שלה בפנים מורכב מהשילוב של שני אלו,

ברגע שהיא הבינה זאת, היא לא ידעה מה לעשות ואיפה להיות, אז היא החליטה לשוב אל עץ הארז הזקן.

היא הגיעה אל עץ הארז ושוב התכרבלה בין השורשים שלו, פתחה את עצמה וסיפרה, היא סיפרה לו את הדברים שהיא גילתה בתוכה והוסיפה שהיא לא יודעת מה לעשות, ביער הכל היה ברור עד שהיא גילתה שהיא שייכת לבני האדם, בכפר הכל היה ברור עד שהגיעו אליה החלומות, ועכשיו היא לא מרגישה שייכת, לא לפה ולא לפה.

עץ הארז חיבק אותה בחום ואמר לה, "בית זה לא איפה שאנחנו נמצאים, בית זה מה שיש לנו בפנים, אם הלב שלך אומר ששילוב של שני המקומות ביחד זה הבית, כל שנותר הוא למצוא איך לחיות את זה…"

פתאום הנערה ידעה שהיא לא חייבת לבחור דבר אחד או אחר, אלא אפשר לבחור שילוב של דברים...

היא חזרה אל הכפר ובדרך קטפה פרחים סגולים שיקשטו את הבית של האישה אצלה היא גרה, האישה מאוד שמחה על הפרחים, וגם ציינה שנראה שהנערה מאושרת יותר.

הנערה המשיכה את חייה בכפר ומידי פעם כשהיו מגיעים ילדים אל הדוכן, היא הייתה מספרת להם סיפורים על הקסם שחי ביער. אט אט הגיעו עוד ילדים שרוצים לשמוע סיפורים...

כעבור זמן, האישה סידרה לה מקום קטן ליד הדוכן, בו היא תוכל לשבת ולספר סיפורים, הילדים היו מרותקים ואהבו את הסיפורים על היער.

יום אחד, כשהנערה סיימה לספר סיפור, היא ראתה שהצבעוניות של הסיפורים מהיער עוטפת את הילדים ומקיפה אותם…

באותו רגע היא ידעה, שאותו בית שנמצא בתוכה, הוא גם מה שהיא נותנת החוצה.

פתאום לא היה עולם של היער ועולם של האנשים, פתאום הם היו קרובים יותר…

באותו היום הנערה אפתה לחם טרי וריחני, הלכה איתו ליער והניחה פיסות ממנו במקומות בהם נמצאות הפיות והחיות.

מאותו היום החיים של הנערה היו מעט ביער והרבה בכפר,

בכפר, היא הייתה חולקת סיפורים ושירים מהיער שהביאו צבעוניות לחיי האנשים,

ליער היא הגיעה עם לחם טרי וסיפורים אנושיים שהיא סיפרה ולחשה בין העצים.

ובפנים היה לה בית.

וזה הסוף הסבר לסיפור אנשים רבים עוברים מארץ לארץ במהלך חייהם, אחרים עוברים בין תרבויות, דתות ועוד... הרבה פעמים, נשאלת השאלה - איפה הבית? האם הבית נמצא היכן שגדלתי והתחנכתי, או אולי הבית נמצא איפה שבחרתי לגור עם משפחתי? האם הבית בתרבות ומסורת ממנה הגעתי, או אולי הבית הוא במקום של חדשנות? האם הבית הוא בערכי המשפחה עליהם גדלתי, או ערכים שרכשתי לי בבגרות? אם ניקח את המילים של עץ הארז, שמספר לנו שבית נמצא בתוכנו ולא מחוץ לנו, נוכל לגשר על רבים מהפערים הללו. אם אתם מרגישים שאין לכם בית, בידקו בתוככם - מה מרכיב את הבית הפנימי שלכם, ואז צרו את הבית הזה בעולם בו אתם חיים. בית לא נמצא מחוץ לנו, בית הוא האמת הפנימית שלנו אותה אנחנו יוצרים סביבנו, אם נהיה מחוברים לבית שבתוכנו, נדע בקלות מה הן המתנות שיש לנו לתת לעולם. A story from an old Apple tree, in a private yard, Garbie, South to Krakow, Poland מקווה שאהבתם את הסיפור - הוא ניתן לכם באהבה!!

אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים, שנדדה 13 שנים באירופה ואספה סיפורים מעצים זקנים.

---

בחודשים הקרובים נפתחות סדנאות שמאניות ומפגשים בטבע!! לפרטים נוספים - לחצו על הקישור.

לוח אירועים

---

רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שעולה סיפור חדש לאתר?

מוזמנים להצטרף לקבוצת עדכונים שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.

קבוצת ווטסאפ