top of page
  • תמונת הסופר/תRia Storyteller

דמסול ועצי הכוכבים


אנחנו נמצאות ונמצאים בסוף החצי האפל של השנה השמאנית, הימים קצרים ואופל רב נוכח במציאות. לפעמים ברגעים החשוכים ביותר, במקומות הכי לא צפויים, עם אלו שהכי לא נראים - קסם מתגלה. ברגע שאנחנו נוגעים בקסם, ערים לקסם, חווים קסם  - אנו מיד נעטפים בבועה שיש בה הבהוב של אפשרויות, נצנוצים של תקווה, ועננים קלילים של רוך שמאפשר לנו להיות. למה צריך קסם בחיים? לזה אין לי תשובה. אני יודעת שאם הלב שלכם מבקש קסם, אם הנשמה שלכם צמאה לקסם, אם החלומות שלכם פועמים מקסמים, אם יש בכם ערגה, זכרון, תשוקה, כמיהה לקסם… חשוב שתדעו שהוא כאן, בכל מצב, בכל רגע, בכל מקום - גם אם המקום הזה חשוך, כואב, ומותש - הקסם נמצא.

ואם כמיהה לקסם חיה בכם - כדאי לפקוח עיניים, להסכים שהוא נוכח, לתת לו להתגלות, ולחגוג אותו ברגע שהוא מופיע. הסיפור על דמסול, הוא סיפור השראה שכתבתי לכבוד מולד שנה שמאנית לפני ארבע שנים, כשהייתי באנטוורפ, בלגיה, (גם את התמונה של העץ עם השמש בתוכו - צילמתי שם). סיפורי השראה, אלו סיפורים שנכתבים מתוך מקום של חיבור לקסם ונביעה פנימית. אני בוחרת לשתף אתכם את הסיפור הזה, שאהוב עלי במיוחד, ומקווה שברגע שתקראו אותו, הוא יעטוף אתכם בבועה של קסם, ויאפשר לכם לגלות עוד מקומות של קסם בחיים. דמסול ועצי הכוכבים



דמסול היה אחר.

היו לו עיניים תכולות תכולות, שכמעט אף אחד לא ראה, אם היו פוגשים אותו הוא בדרך כלל היה משפיל מבט, ממלמל מספר מילים ומסתלק משם.


הוא היה חולף ביער כמו צל, חרישי. לעיתים היה אפשר לראות אותו בצד אחד של היער ולעיתים בצד אחר, ולפעמים זמן רב, אף אחד לא ראה אותו כלל.


הוא לא התחבר לאף אחד ולא דיבר עם אחרים, הוא היה רזה, כפוף, ותמיד לבש מעיל שחור ארוך ומרופט.

הוא היה לא מוסבר או מוגדר, הוא היה אחר…


לדמסול היה קסם - דמסול ידע להדליק כוכבים על עצים.

לעיתים הוא הדליק כוכבים על עץ זקן ופעמים אחרות על עץ קטן וצעיר,

זה קרה אחת לכמה שנים, או מספר פעמים בחודשים ספורים,

אי אפשר היה לצפות או לחזות, מתי ואיפה זה יקרה - זה היה קורה כשדמסול בחר שזה הזמן והמקום וזהו.



וכשזה היה קורה…

אההההה


דמסול היה מגיע אל עץ ומוציא מתוך המעיל שלו מקל פשוט שהיה מחודד בקצה, הוא היה מרים את עיניו אל העץ, ונוגע בעדינות עם המקל במקום מסוים על אחד הענפים, וברגע שהמקל היה נוגע בענף  - כוכב היה נדלק.

משם הוא היה ממשיך לעוד ענף, עלה, או קפל בגזע, ובכל מקום שהמקל נגע- כוכב נדלק.

ברגע שהעץ היה מלא בכוכבים, דמסול היה פוצח בריקוד - ריקוד של אקסטזה, ריקוד של טירוף וחיים סביב לעץ,

לילה שלם הוא היה רוקד סביב לעץ, וחיוך אדיר של אושר על פניו.


אם מישהו העז, לצפות מרחוק בדמסול מחולל סביב עץ כוכבים - הלב שלו היה מתמלא ביופי שמיימי.

והעץ, לילה שלם היה נושם אל תוכו את הברכה האדירה ומאותו היום ברכה הייתה בו תמיד.


הכוכבים היו דולקים כל הלילה, אם רוח היה נושב, הכוכבים הבהבו קלות, אך לעולם לא כבו.

הדבר היחיד שהיה מעלים אותם זה אור השמש בבוקר, ממש כמו כוכבים בשמיים.

ברגע שהשמש היה זורח והכוכבים נעלמים,

דמסול היה מסתלק משם ונעלם.


סוף מקווה שאהבתם את הסיפור,

הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה היחידה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים. רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שסיפור עולה לאתר? לחצו על הקישור והצטרפו לקבוצת ווטסאפ שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.





114 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מוהרה

אשליות

Comments


bottom of page