היער - פורם המציאויות

האחד בספטמבר הוא תמיד זמן של התחלות חדשות ושינויים,

בכל פעם שאנחנו עושים שינוי חשוב שנשחרר את הישן; את מה שכבר לא מתאים ואפילו ששירת אותנו בעבר, כבר לא משרת אותנו יותר בהווה.

לכבוד הזמן הזה, בחרתי לשתף אתכם את אחד הסיפורים המכושפים שקיבלתי מעץ טקסוס בן 300 שנה שנמצא ליד הבאר והמעיין המקודשים בצ'אליס וול גלסטברי שבאנגליה (העץ השמאלי בתמונה).

תהנו… היער - פורם המציאויות

הרחק מעבר למערות בצפון, ישנו יער עצי מחט שנוצצים בכסף עדין. בכל פעם שרוח מגיעה, היא מניעה אותם בעדינות כך שהם מנעימים את קולות היער ברחש עדין ומסתורי, רחש שמרחף בין העצים ונוגע קלות בשירים של שאר שוכני היער; מתערבב בהם, משתנה, מתערבל ומסתחרר, הופך מהיר או איטי, עד שנוצרת מנגינה חדשה - המנגינה של היער. אותה מנגינה ממלאת את היער ויוצרת מעטה שעוטף ומכסה הכל ברפרוף של עונג חרישי ומערפל.

באותם רגעים של קסם, עצי המחט נושמים את הפלא לתוכם ונזכרים בשיר קדום ועתיק שהיה מושר ביער לפני עידנים....

shen to lahis

at min do

ben to ley

sha – has

shisto nahim

at ne dor

sur te lin tu

damani

תרגום כללי

צער של פרידה נגמר

במקומו שער

מאחורי המחיצות

דלת נפתחת

שניים התפצלו לעד והדרך נפרשת

בימי קדם, בעוד השיר הדהד בין העצים, שאריות של צער פרידות וחרטות התפזר ונשלח הרחק, כך ששער חדש יוכל להיפתח.

היער החזיק בתוכו כוח שמאפשר לשחרר חרטות ולפוגג תקיעויות, הוא היווה מקום לכל מי שאחז בישן ונותר מאחור, הוא הרגיע כעסים ישנים ואפשר לשחרר את כל מה שלא חשוב כך שיהיה ניתן להתקדם קדימה.

לכן קראו ליער NA-TU-HEL - מעבר בין מציאויות.

בתוך היער המכושף, שכבר אז היה עתיק וקדום מאוד, חיה TE-NU-HEL - זו שפורמת מציאויות, היא הייתה גבוהה וארוכה וכל כולה עטופה בצעיף כסוף שעשוי מבד מתכתי דק ועדין ויחד עם זה - נוקשה וקר.

היא הייתה פוסעת ביער ומסביבה צעיף המתכת היה חותך את האויר ומפורר בעדינות קליפות מציאות שעבר זמנה ועוד נותרו ביער, כל המיותר שנותר ולא התפוגג- היה מתפורר ונעלם.

היא הייתה משחררת את כל מה שנאחז בכוח מאחור וגרר איתו שאריות שלא נותר מהן עניין; מערכות יחסים ישנות, זכרונות מיותרים, תבניות שנותרו מחיים אחרים או מחיים אלו שכבר אין בהם עניין.

היא הייתה מזהה את תבניות הבסיס של כל אחד וכל אחת, וכך יכלה לראות את כל הקשרים, מלכודות, הקשרויות והצמדויות, שקשרו את אלו שחיים פה על אמא אדמה אל אותם דברים שכבר לא משרתים אותם; בעדינות, ברכות ובחדות בלתי מתפשרת, היא הייתה מפרידה מהם את השאריות שלא שרתו אותם יותר. היא הייתה עוצמתית ומרהיבה, והיער היה בשיאו בזכותה, היא הייתה חדה ומוחלטת.

היא הייתה אחת מ 9 גבירות מופלאות שהתגשמו לקיום על הרי מתכת גבוהים וקדומים; תפקידן היה לעזור לאלו החיים פה לשמור על צורתם המקורית; לא משנה מה הם עוברים בחיים.

הן היו קטלניות ואוהבות ומחויבות לאמת צלולה של נשמה, הן לעולם לא הססו לשבור תבנית שלא משרתת את הנשמה, לא משנה כמה חזקה היא אותה אחיזה באותן תבניות ישנות ומיותרות.

אותן פלאיות התפזרו סביב לפנים של אמא אדמה והיא מצאה את מקומה ביער המחטני.

שנים רבות היא חיה והחייתה את היער בנוכחותה, היא אפשרה ליער ידיעה ושגשוג והיער חגג את נוכחותה בתוכו.

יום אחד בזמן שרוח עדינה ליטפה את העצים, נשמעה שעטת פרסות מתקרבת ליער, רכובים על סוסים ובראשם מלך, הגיעה אל היער משלחת- המלך רצה שהמכושפת שחיה ביער תבוא איתו לארמון ותעזור לו לשנות את הבת שלו שהייתה מאוד מאוד לא כמו שהוא רצה שהיא תהיה; הוא רצה שהיא תהיה עדינה ומלכותית והיא הייתה פראית וחופשיה, היא הייתה מאוד שונה ואחרת והוא רצה שהיא תהיה כמו כולם, היא הייתה פרועה, חצופה וסוערת, ותמיד אמרה את מה שהיא חושבת, לא חשוב מה ומי היה מסביבה, היא ידעה דברים ואמרה אותם כמו שהם וזה לא מצא חן בעייני המלך- הוא חשב שהיא צריכה להיות הרבה יותר כמוהו והרבה פחות מה שהיא.

מאחר והוא ידע על היער והגבירה שחיה בתוכו, היה לו ברור שזה הפתרון- הוא ארגן משלחת שתבוא איתו ליער והם ישכנעו את אותה גבירה כסופה לבוא לארמון ולשחרר מהבת שלו את הדברים המיותרים שיש בה.

בעוד רוח נשבה בין העצים והיער הדהד את שירו... הם נכנסו אל היער והתקדמו בינות לעצים, מחפשים את הגבירה הכסופה, לחש עבר בין העצים בעודם מתקדמים והגיעה עד לאוזני הגבירה שידעה מה הם מחפשים והחליטה לגשת אליהם.

בעודם עמוק בתוך היער, היא הופיעה מולם, כשהם ראו אותה צמרמורת של פחד עברה בהם, היא הייתה גבוה וכסופה כסופה, עיניה היו בצבע תכלת בהיר וכמעט לבן התבוננו בהם במבט שחודר ומפלח אותם פנימה ללא רחמים, הם לא העזו להתקרב אליה והסוסים ניסו להתרחק ככל יכולתם לאחור, אם הם לא היו אחוזים במושכוות וודאי כבר היו מסתלקים משם.

אך המלך ידע שיש לו משימה, הוא הרהיב עוז והחליט להתקרב אליה, הוא פסע לקראתה, מוצא בתוכו כל רסיס של אומץ שהוא יכל לדלות, רעד עבר בו ועדיין, הוא היה כל כך בטוח בעצמו שהיה לו ברור שאין דבר מיותר שהוא נושא וצריך לנשור ממנו - הוא המלך!

אך עיניה של זו שפורמת מציאויות, רואות דרך שריון וגלימה, ודרך חזות בטוחה ומחשבות אנושיות, היא רואה דרך מסכים ומחיצות, וכשהוא היה מספיק קרוב אליה, התדר שהקיף אותה חבק אותו… תוך רגע הוא לפתע שכח למה הוא בא, לא היה לו מושג למה הוא נמצא ביער, הוא לא הבין למה הוא לובש בגדי המלך שנראו לו מוזרים- כי מה פתאום בגדי מלך לזמר שנודד בדרכים...

המלך שכח את זהותו המדומה מאחור והפך לזמר נודד בדרכים ששר שירים שנועדו להנעים לבבות, כי זה מה שהוא היה...

במקומו בפשטות הכי ברורה ומתוך אמת וכנות של לב ולא של ראש וחינוך, ביתו נהייתה המלכה ותפסה את מקומה הטבעי, כזו שיודעת ורואה את הדברים כמו שהם באמת, ולכן גם יודעת להנהיג באופן שיהיה טוב לאנשים ולמטרה.

גם היא הגיעה ליער, בכל פעם שהרגישה שהגיע הזמן להותיר מאחור דברים שלא משרתים אותה, וכך בכל ביקור ביער היא רק הפכה יותר ויותר המלכה שהיא.

עד שיום אחד כשהיא כבר הייתה זקנה, היא הותירה את הממלכה בידיים טובות והפכה להיות כוהנת במקדש של נשות סוד, שרואות מעבר למסכים ומלכותן היא כשף וסוד. היא השילה את הישן והמיותר מאחרוריה ונהיתה הדבר שהיא יותר מכל.

עד היום היער שנמצא הרחק בצפון ונותר כשריד ליער העתיק, עוד זוכר את השיר והניגון.

וזה הסוף מקווה שאהבתם את הסיפור,

הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה היחידה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים.