אנו חיות בזמנים בהם חוכמה נשית- פראית ואינטואיטיבית נדחקה אל מאחורי תבניות חשיבה שאומרות שהגיון ומחקר יכולים לפתור הכל... עוצמה נשית נובעת מתוך הרחם הקדושה והיא- אינסטינקטיבית, פראית, חושית וכזו שיודעת הרבה מעבר למה שהגיון בכלל יכול לחלום. לא לימדו אותנו את זה בבית הספר, ולכן, פעמים רבות, אנחנו מוצאות את עצמינו- אבודות, תלושות ועם זאבים שהתחפשו לסבתות במיטה. בחרתי לשתף אתכם סיפור שקיבלתי מצוקי עוצמה שנמצאים בקואנקה - ספרד, זה סיפור שנותן תבנית לנשים שמוכנות להתחבר לעוצמתן הראשונית והעתיקה. (התמונה צולמה על הצוקים לפני 9 שנים) הנערה העיוורת שרקדה עם ינשופים הסיפור מתרחש לפני המון שנים, בזמן שהעולם שלנו היה שונה ממה שהוא היום… בינות לצוקים הייתה מהלכת נערה עיוורת, היא הילכה בלי לראות דבר, במקומות גבוהים ותלולים, ללא פחד או חשש. היא לא ראתה בעיניה, אך היא - שמעה, הרגישה, הריחה, ידעה, טעמה, וחשה… בין הצוקים התלולים, היא הייתה הולכת ושרה, חוגגת את הקסם שבמקום- בימים ובלילות. לילה אחד הינשופים ראו אותה והוקסמו- אט אט הם החלו להתקרב, והיא שלא ראתה, אך - שמעה, הריחה, הרגישה וידעה, חשה אותם באים והוקסמה מנוכחותם שלהם. הם שרו אליה והיא שרה אליהם, הם התקרבו אליה והיא שלחה יד אליהם- עד שכנף נגעה ביד ויד בכנף ומחול נולד; מחול של קסם, אישה וינשופים, מחול של אלו שלא רואים באור, אך - שומעים, מרגישים, מריחים ויודעים, מידי לילה הם נפגשו בעוד קסם פלאי נוצר ביניהם- ריקוד של ידיים ונוצות, כנפיים ושיער, גוף ופלא- פלא של ממש. יום אחד בין הצוקים, הילך בחור שראה את הנערה והוקסם מהכשף והיופי הקורן שאפף אותה- התאהב. הוא החל לעקוב אחריה, וגילה שהיא עיוורת, לכן הוא היה בטוח שהוא רואה אותה, בזמן שהיא לא יודעת על קיומו. אך היא שלא ראתה בעיניים גשמיות - הקשיבה, הרגישה, חשה ידעה, והריחה באוויר שהוא שם.
בכל לילה הינשופים הגיעו אליה ויחד הם רקדו מחול מכושף; כנפיים וידים, נוצות ושיער, מעוף ושמלה, שירים שלהם ושירים שלה- הוא הביט בהם מהופנט, מתפלא מהקסם, נישבה בו ומתאהב אף יותר, ובטוח שהם לא רואים אותו ולא יודעים על קיומו - לא היא ולא הינשופים.
לילה אחר לילה, הוא התבונן ואט אט מחשבות החלו מזדחלות אל תוכו… "הינשופים מכשפים אותה- הם לוכדים אותה בכישוף והיא עיוורת, מסכנה- היא לא יודעת. אני צריך להציל אותה, והיא תהייה שלי." כך הוא חשב לעצמו.
הוא היה בטוח שהמחשבות שלו הן רק שלו ושם זה נשאר ונעצר, אך היא- שידעה הרגישה והריחה, והינשופים שרואים בעלטה- ידעו היטב את שמתרחש בתוכו. לילה ועוד לילה, הוא התבונן ואט אט החל לתכנן איך הוא יציל אותה מהינשופים, לטובתה הוא עושה את זה. באחד הלילות, בעודו מתבונן על הריקוד המופלא, הינשופים הביאו לה מתנה- שאל לבן, צחור וגדול, תוך כדי ריקוד ותנועה הם עטפו אותה בו, כך שהיה מונח על ראשה וגולש מטה אל הכתפיים, ועד לאדמת הצוקים. והם רקדו יחד- הם עם נוצות והיא עם שאל לבן ומרהיב.
הוא שהתבונן מהצד, ידע שזה הזמן לעשות מעשה"השאל בו היא נעטפה- זו מלכודת והיא נאבדת ונלכדת ברשתם. מחר בלילה אני אפעל!" הוא תכנן להגיע עם מקל מחודד שאיתו הוא יבריח את הינשופים ויציל את הנערה. כך הוא חשב לעצמו, בשקט, אך למעשה, היה גלוי לחלוטין… למחרת בלילה, הוא הגיע, בזמן שהם רקדו את המחול המכושף והינשופים חגו סביבה, בעוד היא עטופה כולה בשאל הלבן, הוא יצא מהמחבוא והתקרב בשקט, בשקט, כשהיה מספיק קרוב, הוא הניף את המקל המחודד וגירש את הינשופים בקריאות ונפנופי מקל, והם עפו משם…הוא תפס אותה- אך ברגע שאחז בשאל הלבן, הוא גילה שהוא ריק- כל שהיה שם זה שאל לבן וצחור עם נוצה אחת של ינשוף שזורה בו.
באותו הזמן, היא הייתה רחוק משם במקום בטוח, מקום שהוא לא יכל לראות- אליו הובילו אותה הינשופים. והינשופים עפו עד אליה, כדי לרקוד יחד ריקוד של קסם; כנפיים ושיער, נוצות וידיים, ריקוד של עיניים עיוורות שרואות הכל וקסם מכושף.
והוא נותר לו שם, ללא הקסם, ללא הנערה, רק עם שאל לבן ונוצה. A story from the cliffs in Cuenca, Spain מקווה שאהבתם את הסיפור,
הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה היחידה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים.
Comments