top of page
  • תמונת הסופר/תRia Storyteller

חורף קר וסיפור


בימים אלו, כשחורף עוטף אותנו והימים מתקצרים, זה זמן להכנס פנימה, להעמיק שורשים, ולחלום. לעיתים בזמנים הללו - קושי, מחלות, ועניינים רגשיים לא פשוטים מוצאים את דרכם אלינו.. מה עושים כשקושי מגיע? איך מתמודדים אם קור קיצוני ומעט שמש? כדי לענות על השאלות הללו בחרתי לשתף אתכם סיפור שקיבלתי מעץ בפולין לפני מספר שנים.

חורף קר וסיפור הסיפור מתחיל לפני עידנים רבים, בזמנים בהם היה קר מאוד על אמא אדמה, הרבה יותר קר ממה שעכשיו.

באותם זמנים, אנשים לא עסקו בשאלות כמו - 'לאן נלך?' או 'מה כדאי לי לחוות היום?' אלא היו עסוקים בעניינים הרבה יותר בסיסיים; חיו בצמצום, והרבה מהכוח שלהם היה מושקע בלמצוא מקום להתחמם, ואיך לשמור על החום הזה. כשהיה ניתן לצאת מהבית, מאמץ אדיר הושקע רק כדי לפנות את השלג שלא הפסיק להיערם.


החורפים היו ארוכים, ובחודשי הקיץ האדמה הייתה מפציעה למספר חודשים מצומצם ומתכסה בשלל צמחים.

ריקוד של חורף ארוך וקיץ קצרצר עם מעט שמש, היה המחול ששלט פה בזמנים הקדומים.


באחד החורפים אותו מחול הגיע לשיא; השלג נערם ללא הפסק, רוחות נשבו, כמו מנסות להעיף את כל מה שעוד מנסה לעמוד יציב, הקור היה אדיר, ומלאי העצים לחימום החל להתרוקן.

האנשים עשו הכל כדי לשרוד ולהמשיך והרגישו שאם החורף והקור האדיר לא יסתיימו בהקדם- הם לא יזכו לראות את זיו הקיץ.


באחד הכפרים הייתה משפחה; זוג הורים צעירים, ילדה וילד.

לזוג ההורים היה רצון עז שהילדים ייהנו, אפילו שקר והחורף ארוך, בכדי שזה יקרה, הם החליטו להמציא סיפור שבליבו שיר.

הרעיון היה, שהסיפור יהפוך למרכז החיים וסביבו כל ההתעסקויות ההכרחיות לקיום יעשו. סיפור שיסיח את דעתם מהקור וההישרדות…


זה היה השיר-


שוהא שוהא שוהא שוהא

שיטרו נלבדו

דנלישה תיקונם

דשימנספו



Shoha shoha shoha shoha

Shitro Nelbedo

Danlishe tikunem

Dashimensapo


המשמעות של השיר היא -

ככל שהשמש שולחת קרניים רחוק יותר,

כך יותר ויותר מהעולם מואר

אם נשלח גם אנחנו את הקרניים שלנו רחוק,

בסוף נגיע לשלה.


והסיפור-

"בחורף יש שיר שמביא אלינו שמש חמימה, זה שיר אותו כתבו ושרו הזקנים, בזמנים בהם היה עוד יותר קר בעולם. הם שרו את השיר שוב ושוב ושוב, ובכל פעם שהשיר הושר חמימות מילאה אותם מבפנים.

באותם זמנים, היה זוג זקנים שמבוקר עד ערב שלחו את קרני האור שלהם רחוק ושרו את השיר,

יום אחד הם קרנו כל כך הרבה אור עד שהשלג מסביב לבית שלהם נמס ופרחים פרחו…"


זה היה כל הסיפור.


הילדים אהבו את המשחק שמילא את חייהם בזכות הסיפור הזה- בכל הזדמנות, הם היו משחקים בקרניים של אור שיוצאות מתוכם; בזמן האוכל וכשהדליקו את האש, בזמן שעזרו בבית או שיחקו ביניהם. המשחק ליווה אותם מבוקר עד ערב והם היו מתאמנים בלהאיר את הבית עם הקרניים שבפנים- שרים את השיר עוד ועוד ועוד, הם חיכו לרגע שהבית שלהם יקרון בכל כך הרבה אור, עד שהשלג מסביבו ימס.

כך קרה שהסיפור, השיר, והמשחק, השכיחו מהם מעט את הקור.


באותו חורף שהיה מאוד קר, לא כל האנשים שרדו- עצב החל אופף את האנשים בכפר, ושמחה נעלמה.


בני המשפחה הצעירה ראו את הכאב הרב סביבם, והחליטו להזמין את אנשי הכפר אליהם הביתה ולספר להם את הסיפור. ערב אחד התקבצו כל בני הכפר הקטן בבית של המשפחה, למדו את השיר ושמעו את הסיפור.

כולם היו יחד והיה חמים ונעים, האווירה הייתה טובה והשיר הביא שמחה ללבבות, שיחות נוצרו בין האנשים ונהיה ביחד נעים. בסוף המפגש הוחלט שבכל ערב הם יפגשו וישירו את השיר ביחד.


החורף עדיין היה קר, והיה נדרש הרבה כדי לחמם את הבתים, אך מאותו היום שמש זרחה בלבבות של אנשי הכפר וחיוך היה בהם.


בסופו של דבר החורף חלף, והמקום הראשון בו היה ניתן לראות אדמה ופרחים, היה מסביב לבית של המשפחה הצעירה.


סוף הסיפור. A story from A London plane tree, in park Boleslawa Chrobrego, next to the university in Gliwice, Poland מקווה שאהבתם את הסיפור,


הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה היחידה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים. רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שסיפור עולה לאתר? לחצו על הקישור והצטרפו לקבוצת ווטסאפ שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.


106 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מוהרה

אשליות

Comments


bottom of page