קערת פנינים

השבוע טיפסתי על הר יפיפה שנמצא באזור סנודוניה בווילס, ממש בין פסגות ההר יש אגם של מים צלולים צלולים שהקסים אותי לחלוטין - זה ללא ספק אחד המקומות היפים בהם שחיתי בחיי. את האגם אתם יכולים לראות פה בתמונה ושם ההר זה Cader Idris כמה ימים לאחר מכן כשעברתי על הסיפורים וחיפשתי סיפור מתאים לשבוע, היה לי ברור שאני רוצה לשתף סיפור על חלומות, החודש הלבנה קורנת אנרגיה של תום ותמימות וזו בדיוק האנרגיה שאנחנו צריכים כדי שנוכל לחלום רחוק ואמיתי. בין הסיפורים גיליתי 'סיפור השראה' שכתבתי לפני שנים ונקרא "קערת פנינים" לא זכרתי את תוכן הסיפור במדויק וכשקראתי אותו, כל כך שמחתי לגלות שהוא מדבר גם על האגם בו שחיתי, גם על חלומות וגם על תום ותמימות. אז הנה הסיפור פה לפניכם, מקווה שהוא יתן לכם השראה לחלום ואולי גם להגיע לאגם בסנודוניה... קערת פנינים בין פסגות הרים שבחורף מתכסות בשלג לבן, יש עמק מורם ובמרכזו אגם עם מי שלגים צלולים.

בקרקעית האגם יש פלא - קערה שכל כולה עשויה פנינים…

אחד ההרים אהב מאוד את קערת הקסמים שנמצאת בלב האגם, לילה אחד בעוד השמיים מנוקדים כוכבים, הוא פיתה אחד מהם שהיה נוצץ במיוחד לרדת לאדמה…

באמצע הלילה, מהשמיים, מותיר שובל של אורות, צלל כוכב אל האגם שבעמק, היישר אל קערת הפנינים הקסומה והפרה אותה.

מה קרה בעקבות החיבור המכושף הזה, אי שם במי האגם, איש לא יודע…

מה שידוע, זה שהאור הראשון זרח וגילה לעולם שבע נשים מכונפות זורחות באור של פלא ויופי; מרקדות, משחקות וצוחקות על פני מי האגם הצלול שבין ההרים.

העמק על כל שוכניו חגגו את היופי שנברא באגם ובמשך זמן רב הידיעה על הקסם נשארה בעמק ואף אחד אחר לא ידע עליו.

עד שהגיעו הסנוניות….

הסנוניות, שנודדות במעופן, היו מגיעות אל העמק כל שנה, הן אהבו לרחוץ ולשתות בעודן עפות מעל מי האגם,

מה רבה הייתה הפתעתן ושמחתן כשגילו את הנשים הקסומות שמרקדות על פני המים, הן עפו ביניהן וסביבן, הצטרפו למשחק ולצחוק- החגיגה הייתה שלמה והצחוק מילא את העמק כולו…

כעבור מספר ימים הסנוניות המשיכו בדרכן ועפו מטה אל עבר הכפר שנמצא בתחתית ההרים.

בבקתה קטנה במרחק מה מהכפר, חיה אישה זקנה שאפתה לחמים וידעה לדבר עם הציפורים, בכל שנה כשהסנוניות היו מגיעות, היא הייתה אופה לחם טרי ומפזרת פרורים בשבילן והסנוניות היו מספרות לזקנה סיפורים מהמקומות אותן הן ביקרו.

כמובן שהפעם, הדבר הראשון שהסנוניות סיפרו לזקנה היה על הפלא שהן גילו בין ההרים, הזקנה הקשיבה קשב רב לסיפור על 7 נשים קסומות שיש להן כנפיים והן רוקדות וצוחקות על פני מי האגם שבין פסגות ההרים.

כעבור מספר ימים, הסנוניות המשיכו בדרכן…

הזקנה ידעה שאת הסוד שסיפרו לה הסנוניות, חשוב לשתף לא עם כל אחד, אלא ברגע המתאים עם האדם המדויק.

אחת לשבוע, היה יום שוק בכפר, הזקנה הייתה מוכרת לחמים וקונה את הדברים שהיא צריכה. אחד הנערים הצעירים שהיה ביישן, תמיד עזר לזקנה; הציע לה מים לשתיה ושמח לשמור על הדוכן בזמן שהיא הייתה עושה קניות לבית. היה לו לב טוב ובעוד הנערים בני גילו היו מתהדרים במסעות כיבושים, הוא העדיף לבלות לבד.

באותו היום בו הזקנה הגיעה לשוק, הנער הגיע אליה, כמו תמיד עם מים צוננים,

היא לגמה מהמים, הודתה לנער ובעודה מתבוננת בו היא שאלה "מה החלום שלך?"

הנער ענה במבוכה "אני לא יודע…"

"כשהיית ילד, אז, היה לך חלום?"

"היה לי חלום של ילדים" הוא ענה "חלמתי לעוף כמו הציפורים"

"אני רוצה לספר לך משהו, בסוף יום השוק, פגוש אותי כאן ונדבר"

בסוף היום, בעוד הרוכלים מקפלים את הדוכנים, הוא הגיע והם התיישבו על אבן, במרחק מה מהאחרים,

"אתה יודע לשמור סוד?" היא שאלה אותו

"כן" ענה הנער

"אני אספר לך סוד שסיפרו לי הסנוניות….

הזקנה סיפרה לנער על האגם שבין ההרים ועל הנערות הקסומות שרוקדות על פני המים,

הנער הקשיב מוקסם והמום בו זמנית, בלי יכולת להגיב הוא הודה לזקנה והלך משם.

למחרת בבוקר הנער הגיע לבית של הזקנה עם עיניים נוצצות ועייפות מחוסר שינה ושאל "תוכלי בבקשה לאמר לי איך מגיעים לעמק הקסום?"

"אני לא יודעת איך להגיע אל העמק, אך היא בטוחה שהסנוניות ישמחו להוביל אותו לשם, בינתיים, עד שהסנוניות יחזרו בקיץ הבא, היא מוכנה ללמד אותו כיצד להקשיב לציפורים..."

מאותו היום, הנער היה מגיע אל הזקנה ולומד;

להקשיב מהלב ולא מהאזניים,

להשקיט את המחשבות,

להיפתח לדיבור שמגיע מאלו שהם לא אנושיים…

הנער תרגל ולמד ועד הקיץ הוא ידע לדבר עם ציפורים.

בקיף כשהסנוניות הגיעו שוב אל הזקנה, היא כיבדה אותן בלחם טרי והכירה להן את הנער, הנער הביא איתו פירות יער וזרעים אותם הוא הניח על אבן בשביל הסנוניות.

כעברו מספר ימים הנער העז לשאול את הסנוניות אם הן מוכנות להראות לו את הדרך אל העמק הקסום,

הסנוניות ענו שהן מוכנות לקחת אותו עד למקום ממנו יהיה לו קל למצוא את העמק, אך על ההרים הוא יצטרך לטפס בעצמו.

כעבור מספר ימים הנער נפרד מהזקנה שברכה אותו במסע מוצלח ויצא בעקבות הסנוניות..

שבוע הן הובילו אותו בדרך עד שהן הגיעו לנקודה ממנה הוא יצטרך לטפס בכדי להגיע אל העמק,

הסנוניות הסבירו לנער את הדרך ועפו משם…

הנער טיפס ימים ארוכים, ההרים היו תלולים וגבוהים מאוד והוא היה צריך ללמוד כיצד למצוא את הדרכים ולפסוע בהן בבטחה,

בלילות הוא למד להכין לעצמו מחסה מפני הקור,

הוא גילה מקורות מים לשתייה ולמד להסתפק באכילת שורשים ופירות מהשיחים,

במקומות מסוימים בהם ההר היה כל כך תלול הוא למד כיצד להכין לעצמו חבל מצמחים כדי שיוכל לטפס בעזרתו,

כעבור ימים רבים הוא הגיע אל העמק שבין פסגות ההרים…

בשקט הוא פסע אל מרכז העמק, בעודו מתחבא מאחורי סלעים ושיחים, עד שהפלא נגלה לעיניו; על מי אגם צלול,שבע נערות מכונפות, קורנות באור של יופי, פוסעות צוחקות ומרקדות על פני המים, הן היו יפיפיות והאור שקרן מהן היה קסם צלול.

הוא היה ביישן ולא העז להתקרב אליהן, אלא נשאר מרוחק ונסתר, צופה בהן יום אחרי יום.

בשקט הוא בנה לעצמו מחסה קטן מאבנים שם הוא ישן. ובעודו מתבונן בנשים הפלאיות, אט אט הוא התאהב באחת מהן, היה לה שיער חום גולש וכנפיים תכולות והיא נראתה מעט ביישנית ביחס לאחרות…

הוא הכין לעצמו חליל מקנה שהוא מצא, ומאותו היום הוא החל לנגן מנגינות אהבה לזו שכבשה את ליבו…

ימי הקיץ חלפו והסתיו הגיע, רוחות נישבו והקור הגיע עימן, הנער המאוהב המשיך לשבת, להתבונן בנשים המופלאות ולנגן בחליל…

יום אחד, אחת הרוחות שהגיעה אל העמק, אספה בין ידיה את נגינת החליל של הנער והביאה אותה היישר לאזניה של הנערה תכולת הכנפיים...

הנערה ששמעה את המנגינה, הוקסמה לחלוטין והחלה ללכת אל המקום ממנו הניגון הגיע,

היא פסעה בשקט עד שהיא ראתה נער יושב ומחלל בחליל, הוא כלל לא הבחין בה, כולו היה שקוע בנגינה והיא אט אט התקרבה אליו עד שהוא הבחין בה,

מייד הוא הפסיק לחלל ונעמד נבוך…..

"איזו מנגינה יפה" היא אמרה לו

הוא הסס לרגע ואז אמר "זה בשבילך"

היא התקרבה אליו, הניפה שתי כנפים תכולות וחיבקה אותו אל ביניהן.

כשהיא שוב פרסה את את כנפיה, אל מולה עמד גבר, שכולו נוצץ באור ויש לו כנפיים כחולות.

מספרים שהם עפו משם יחד, אל ארמון בין ההרים, בו הם מלכו שנים ארוכות.

ועד היום, יש אגם בין פסגות ההרים, שעל מימיו הולכות 6 נערות מכונפות, צוחקות, משחקות, שרות ורוקדות

ולמי שיגיע אליהן יש סיכוי להיות כל מה שהוא אי פעם חלם. מקווה שאהבתם את הסיפור,

הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה היחידה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים.