top of page
  • תמונת הסופר/תRia Storyteller

תשעה אחים



בשבוע האחרון שוב נכנסו ישראל ועזה לריקוד של; מלחמה -טילים- הרוגים -הפסקת אש, על אף הרצון לשלום נראה שהסחרחרה הזו לא נגמרת.

לפני שנים קיבלתי סיפור מעץ טקסוס (Yew Tree) בן 1700 שנה - העץ שאתם רואים בתמונה (מיקום מדויק בסוף הסיפור), הוא סיפר לי על כפר קטן שעמד בפני התקפה של לוחמים ועל הדרך בה התמודדו עם המתקפה.

בחרתי לשתף את הסיפור הזה עכשיו, כדי לזרוע זרע קטן לעתיד -זה סיפור שמראה שיש עוד אפשרויות להתמודד עם מתקפה.

אני מקווה שהסיפור הזה יזרע זרע של תקווה בלבבות שכמהים לה. תשעה אחים לפני הרבה מאוד שנים, בפאתי כפר קטן ומרוחק מכל ישוב אחר חיו תשעה אחים, כל אחד מהאחים היה אחר ושונה והייתה לו יכולת מופלאה משלו. אח אחד ידע את העתיד- הוא ידע מה הולך לקרות לפני כל אחד אחר, אח שני היה חכם באופן בלתי רגיל- היו לו זכרון וידע אדירים, לאח השלישי היה חוש ריח מאוד מפותח- הוא היה מסוגל להריח דברים מרחוק מאוד, האח הרביעי היה מצחיק- הוא ידע להצחיק ולספר בדיחות כאלו שהיו מצחיקות גם את הרציניים ביותר, האח החמישי היה איש של שלום ונחמה- הוא היה מגשר בין אנשים שרבו, פותר מחלוקות ויודע לעזור תמיד למי שבצרה, לאח השישי הייתה יכולת של ריפוי- הוא ידע לרפא מחלות ולהביא מזור לכאבים, האח השביעי היה חזק מאוד- הוא היה עוזר בכל עבודה פיזית ותמיד היה מקור לבטחון והגנה, האח השמיני היה צייר, אמן של צבעים- המכחול שלו היה מפיק פלא של יופי, האח התשיעי ידע להקשיב- כל מי שהיה זקוק לאוזן קשבת, היה מגיע אליו שופך את ליבו ומדבר. תשעה אחים, כל אחד עם מתנותיו המיוחדות, כל אחד עם נתינותיו ויותר מהכל כל אחד עם האפשרות להיטיב. ברכתם ומתנותיהם של האחים נודעו למרחקים- כשאנשים רצו ציור, ריפוי או נחמה, כשהם רצו שיקשיבו להם או שיעזרו בהחלטות, כשהם היו צריכים מישהו שירים משאות כבדים, זקוקים לחוכמה או עצה טובה לגבי העתיד, כשהיה נדרש זיהוי או גילוי של דברים בעזרת חוש ריח, או שפשוט היו רוצים חויה של צחוק ושמחה; בכל אחד מהמקרים האלו הייתה ידיעה ברורה לאן לבוא וממי לבקש את העזרה. החיים של האחים היו מאושרים ומלאים בהגשמה, דבר לא הפריע לשלוותם, עד שיום אחד קרה דבר ששינה את חייהם… זה היה בוקר רגיל בכפר הקטן והאחים היו עסוקים כל אחד בעינייניו, באמצע היום הגיעה אל הכפר אישה זקנה, היא הלכה באיטיות נשענת על מקל ההליכה שלה והולכת אל הכיכר שבמרכז הכפר, היא נעמדה והחלה לרקוע על האדמה עם המקל שלה, היא רקעה ורקעה עוד ועוד בלי הפסקה, הרבה מאוד זמן. אנשים החלו עוצרים ומתבוננים עליה, כשהיה מסביבה מעגל של אנשים מסוקרנים היא עצרה ואמרה "אני אישה זקנה ועייפה, באתי מרחוק, אין לי דברים יקרי ערך או אוצרות אך דבר אחד יש לי- סיפורים! אם אתם רוצים לשמוע את סיפורי הערב הביאו איתכם אוכל ושתיה ואני אספר לכם סיפורים שמעולם לא שמעתם" אנשי הכפר היו סקרנים, השמועה פשטה בין האנשים וכולם הגיעו עם אוכל ושתיה, כמובן שגם תשעת האחים באו וזה בדיוק מה שרצתה הזקנה. היא נעמדה במרכז התבוננה סביב עד שהיא קלטה בזווית העין את האחים, ברגע שהיא ראתה אותם היא החלה מספרת את סיפורה הראשון; היא סיפרה על אגם שהיה עמוק מאוד ובמעמקיו חיה יצירת קסם מופלאה ששומרת על אוצר, מי שיגיע לשם ויפתה את יצירת הקסם לתת לו את האוצר, יזכה בעושר אדיר. הסיפור הסתיים והותיר את המאזינים פעורי פה, עם עינייים נוצצות וחלום להגיע אל האגם. הם חיכו בציפיה לשמוע את הסיפור השני, "בשביל לספר את הסיפור השני, אני זקוקה לאדם החכם ביותר שנמצא אצלכם בכפר" כולם ידעו מיד מי זה והצביעו על האח שהיה חכם מאוד, "בוא" היא אמרה "אתה בוודאי תוכל לעזור לי" "אני רוצה שתזכור היטב את מה שאני אומרת, כי הדברים שאספר עכשיו, חשובים מאוד לעתיד שלך ושל אנשי הכפר כולו".

האח שראה את העתיד, שמע את המילים של הזקנה וידע במה מדובר; כבר ימים שחזיונות מגיעים אליו לגבי עתיד אפשרי- הוא ראה צבא של אנשים רוכבים על סוסים אל הכפר ואיתם מגיע כאב… הוא חיכה להזדמנות לספר על כך, אך ברגע שהזקנה החלה מדברת, נראה שההזדמנות הגיעה עוד לפני שהוא היה מוכן אליה. "לפעמים עיניים שרוצות לחמוס נשלחות דווקא למקומות שעושים טוב לאחרים. הכפר שלכם עומד לחוות כאב גדול מאנשים שיבואו וירצו להשתלט על הכל. באתי כדי להזהיר אתכם…. דבר אחד יכול לשנות את הגורל ולמחות את הכאב מהעתיד; רק אם תשעת האחים ישלבו ביניהם כוחות למטרה אחת ונשגבת הם יוכלו לשנות את העתיד לבוא." היא הרימה את המקל שלה, רקעה באדמה, ובאותו הרגע גופה השתנה למערבולת של רוחות, והיא נשבה משם ונעלמה…. האח החכם קרא לכל האחים להתכנס ולדבר- תשעת האחים הגיעו והעיניים נשלחו אל האח שרואה את העתיד, הוא אמר שאכן המילים של הזקנה הן אמת וכך גם הוא ראה וחיכה להזדמנות לדבר ולהזהיר, אך הזקנה הקדימה אותו, "מה אתה רואה? שאלו אותו האחים "אני רואה סוסים וצבא שעומד להגיע לפה ולאיים על כולנו, אני רואה כאב רב שהולך להגיע לכפר". "אנחנו צריכים להודות על ההזדמנות שהגיע אלינו", אמר האח החכם "מי זו הזקנה אנחנו לא יודעים, מה שברור זה שיש לה כוחות של קסם ויותר מזה ברור שיש לה עצות טובות ואני מציע שנקשיב ונעשה את מה שהיא אמרה", האחים הנהו והסכימו, כולם ידעו שאם האח החכם רואה בדברים שלה אמת והאח שרואה את העתיד מאשר את דבריה, כדאי מאוד להתחיל להתכונן לעתיד לבוא. האח שמריח פתח את חושיו אל הרוח שנשב ממרחק ונשם את המידע שהגיעה עימה, הוא נשם לתוכו את הידע ואמר "הסיבה שהאנשים האלו באים, היא כי במרחק רב מאוד העיירה שבה הם גרו נשרפה כליל, הם הצליחו להינצל וכבר ימים רבים שהם נודדים בדרכים מחפשים אוכל מחסה ומזון, הדרך הקשה והכאב הרב שהם עברו, הותירו אותם אנשים קשים וכאלו שזקוקים להשרדות, הם לא מתעניינים באנשים אחרים, הם צריכים לשרוד, הם גונבים, לוקחים, חומסים, פוגעים ומטילים אימה בכל מקום אליו הם מגיעים, הכאב הפך לשנאה, הקושי של החיים הפך אותם לגנבים" האח המרפא, שיודע כאב מה הוא, הרגיש את כאבם של אלו שנודדים בדרכים והיה קשוב לו, "יש דבר אחד שאפשר לעשות עם אדם שהוא כל כך כואב וכל כך נזקק- לאהוב" הוא אמר "אם נפחד מהם, הם יתקפו אותנו וילחמו בנו, אם נתקוף אותם, כאב ואימה יזרה בין הצדדים, אך דבר טוב לא יקרה מזה. זו ההצעה שלי; אם לפני שהם מגיעים אלינו, נשלח אליהם שליח שמזמין אותם לבוא ולהתארח אצלנו בכפר למשתה עשיר ומקומות לינה נוחים, הם יבואו אחרים" האחים הקשיבו קשב רב לאח המרפא, והודו לו על מילות החוכמה, הבא היה האח שמצחיק "ואם באותו משתה תהיה שמחה רבה וצחוק, השמחה תגדל והרצון שלהם להחריב ולהרוס יקטן" רעיון מצוין, הסכימו האחים. אחריו האח החזק הוסיף "חשוב שנהיה מוכנים לקרב ונדע להגן על עצמינו במידת הצורך, לזה אני אדאג" כל האחים ידעו שבידיים שלו הביטחון ישמר, האח שיודע להקשיב הוסיף "אני אשב ביניהם במשתה ואמצא את דרכי אל ליבם כך שהם יספרו לי את סיפוריהם וישתפו את כאבם" כולם הסכימו, הם הכירו היטב את יכולותיו לגרום לכל אחד לדבר ולספר את שעל ליבו, "ברגע שזה יקרה" אמר האח שמשכין שלום, "תהיה לנו הזדמנות טובה לפתור מחלוקות ולמצוא פתרונות" "את הדרכים, היצירתיות להגשים את זה, אני אתרום" הוסיף האח האומן. ההתרגשות גדולה הייתה בחדר, האחים מעולם לא שיתפו כוחות בכזו צורה, בפעם הראשונה הם ידעו את הכוח שלהם כאחד שלם, את כוח הביחד האדיר שיש להם. התוכנית יצאה לפעולה… האח שרואה את העתיד, ראה את העתיד משתנה וסיפר להם, שאם התוכנית תצליח יתכן שכפר קטן יבנה ממש ליד הכפר שלהם, האח שמריח מרחוק, סיפר היכן הם נמצאים וכך הם ידעו בעוד כמה זמן הם יגיעו. האח החזק היה בטוח שהוא הולך להיות זה שיפגוש אותם- הוא היחיד שיוכל להתמודד איתם, גם האח שמשכין שלום הציע את עצמו, בסופו של דבר הוחלט שהם שניהם ילכו, כך הם גם יהיו בטוחים וגם השיחה תתקיים בדרך הטובה ביותר. ההכנות המשיכו, האח החזק אסף את הגברים של הכפר והכין איתם מגנים וכלי נשק לשעת הצורך, הוא החל לאמן אותם לקראת מצב בו תתקיים מלחמה, האח המרפא, הכין את מלאי צמחים בשביל תרופות, תחבושות וכל מה שצריך למקרה שיהיהו פצועים שיזדקקו לעזרה. האח הצייר החל למצוא את האנשים היצירתיים בבישול; שיכינו את התבשילים הטובים ביותר ואת היצירתיים; שיכינו ויקשטו את האולם הגדול בו יתקיים המשתה. האח החכם הסביר לאנשי הכפר את שעומד לקרות והכין אותם לאפשרויות המגוונות, הוא סיפר סיפורי עבר על אנשי הכפר שהצליחו להתגבר על מכשולים ולפנות לדרך השלום, כך נטע בטחון בלב האנשים ועודד סיפור של טוב בכפר. האח המצחיק עבר בכפר, עודד את רוחם של האנשים לקראת שעומד לבוא ושמר על השמחה. האח שמקשיב; הקשיב לילדים, לזקנים, לנשים ולגברים, הקשיב כדי לראות אם יש פחד שחשוב שישתחרר, הקשיב כדי לקבל רעיונות שמגיעים ויכולים לעזור לאחים במשימה, הקשיב כדי למתן לוחמנות ולנתב אותה להגנה. כשהלוחמים היו במרחק של שלושה ימים, הכל כבר היה מוכן בכפר. יומיים לפני, שני האחים נשלחו כדי לתת את הזמנה, האח החכם דיבר איתם לפני שהם יוצאים; זיכרו עבודה משותפת ושלבו כוחות.

הם יצאו לדרך עם דגל לבן שמסמל שלום ושקים של אוכל ושתיה בידיהם, הם התקרבו אל הלוחמים שלא ציפו להם- ומייד יצאו בהתקפה.. "באנו בשלום, באנו לתת" קרא האח שמביא שלום, הם עצרו, חרבות שלופות בידיהם, "מה פתאום שלום? מה פתאום לתת?" שאל המנהיג שלהם, "אישה זקנה הגיעה לכפר שלנו ששוכן לא רחוק מכאן וסיפרה לנו שאתם בדרך אלינו אל הכפר, אנשי הכפר שלנו ידועים בהכנסת אורחים, לכן רצינו להזמין אתכם למשתה שהכנו במיוחד בשבילכם" הדרך בה הוא דיבר, הייתה משכנעת ונגעה עמוק בלבבות של אלו שהיו עייפים ורעבים מהמסע, רק לוחם אחד צעק "זו מלכודת, צריך להרוג אותם" והחל לדהור לעברם עם חרב שלופה, האח החזק הלך קדימה וביקש מאחיו שילך מאחוריו, בעוד הלוחם מתקרב עם חרב שלופה, האח החזק, הוציא מקל ארוך שהכין מראש, שלף אותו וברגע שהלוחם התקרב, הוא הדף אותו בכוח רב עם המקל אל האדמה. האח שעושה שלום דהר קדימה ואמר "לא באנו להילחם, אנו משאירים לכם מזון ומשקה לאות שלום, אתם מוזמנים לבוא אלינו למשתה" הוא ירד מהסוס והניח על האדמה את השקים עם האוכל והשתייה המרובה, הם שהיו רעבים מאוד ובנוסף ראו את כוחו של האח החזק, ויתרו על הרצון להילחם. המנהיג הודיע "נבוא למשתה, אך אם תנסו לתקוף אותנו, זה יהיה סופכם". "לא אנשי מלחמה אנחנו" הוסיף איש השלום "אתם ברוכים בביתנו ואף אחד לא ינסה לתקוף אתכם". הלוחמים הרעבים התיישבו לאכול ולשתות. כשהלוחמים הגיעו, אנשי הכפר חייכו אליהם בטוב בעוד הם עברו, האח החכם ואחיו עושה השלום הזמינו אותם לשים את סוסיהם במקום שיהיה להם מספיק מזון ומשקה ולבוא לאולם הגדול, הם נכנסו אל האולם שהיה מקושט בהרבה מאוד יופי ומטעמים רבים היו על השולחן, הם הוזמנו לשבת ואיתם כל אנשי הכפר, האוכל הוגש לאנשים והם החלו לאכול ולהתענג. "בזמן שאתם אוכלים" אמר האח המצחיק שעשה הכל כדי לשמור על אווירה נעימה "הכנו לכם מופע" על במה קטנה הופיעו מספר אנשים מהכפר עם האח המצחיק בקטעי צחוק וליצנות מופלאים שגרמו לכולם לחייך ולצחוק- אפילו הלוחמים קשיי היום החלו לצחוק. בעוד הארוחה המשיכה האח שמקשיב מצא את דרכו אל המנהיג וביקש שיספר לו מאיפה הם מגיעים, המנהיג שאכל, שתה וצחק, פתח את ליבו וסיפר על הכפר שהיה ונחרב, על הימים הקשים בדרך, על איך זה שבשום כפר לא רצו לעזור להם, והם החלו נאלצים לגנוב את מזונם ולהילחם. האח המקשיב זיהה במילותיו אמת. כל אותו הזמן האח החזק עמד על המשמר, לא הסיר לרגע את עיניו, מוכן לכל מקרה שעלול לקרות. הסעודה עברה בשלום ולבסוף הגיע האח שמשכין שלום עם האח החכם והזמינו את המנהיג לשבת איתם למחרת, כדי למצוא פתרונות ולעזור להם. כשהסתימה הארוחה הם הוזמנו לישון, כל אותו הלילה האח החזק היה על המשמר עם קבוצת לוחמים, מסתובבים בכפר ושומרים שדבר רע לא יקרה והלילה עבר בשלום. למחרת בבוקר הלוחמים התיישבו עם האחים ובהנהגת האח שעושה שלום הוצעה להם עזרה, הם הציעו לבנות להם כפר משלהם במידה והם יתנו להם את כל כלי הנשק ויתרמו בכל דרך אפשרית לכפר, הלוחמים התייעצו ביניהם והמנהיג אמר "מעולם לא קיבלנו כזו הכנסת אורחים, אני מודה שדרכנו הייתה דרך של מלחמות וגנבה זמן רב, אך בזכותכם אנו בוחרים בדרך אחרת, נניח את נשקנו בידיכם ונתרום לכפר ולבניית ביתינו בכל דרך אפשרית, ובכל צרה שאי פעם תקרה בכפר - אנחנו נהיה שם בשבילכם" הלוחמים שינו את דרכם, השתלבו בחיי הכפר ותרמו כל אחד בדרכו, אט אט נבנה כפר קטן ליד והיה להם בית ומקום. במשך דורות רבים שני הכפרים היו משגשגים, תמיד הייתה תמיכה, תמיד הייתה עזרה ותמיד היה שלום. זה הסוף. מקווה שאהבתם את הסיפור,

הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה היחידה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים. A story from a 1700 years old Yew Tree in Compton Dundon, Somerset, Uk

103 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מוהרה

אשליות

Commentaires


bottom of page