כשהגעתי לאירלנד, אמא אדמה שלחה אותי למחוז מאיו שבמערב האי. בפלטפורמת ההתנדבויות בה נעזרתי במסע, חיפשתי מקום בו אוכל להתנדב, ובאחד הפרופילים ראיתי תמונה של הר שהקסים אותי לחלוטין. פניתי לזוג המבוגר שפרסם את אותה מודעה ושחיפשו עזרה בבית ובגינה- הם ענו והזמינו אותי אליהם. הם גרו בבית אבן בכפר קטן לצד ההר המדהים שגיליתי שקוראים לו נאפין. בעודי מטיילת למרגלות ההר, גיליתי עץ עוזרר זקן ויפיפה והוא סיפר לי את סיפור על הכוח האדיר שיש לאהבה... בסוף הסיפור הוספתי מספר תמונות מאותו אזור

כשהייתי בפולין, התנדבתי אצל אישה צעירה שגרה בבית ישן אותו ירשה מסבתא שלה, היא ציינה בפני שלא ניקו את הבית במשך 30 שנה והיא לא התכוונה לשבור את המסורת. בפינה בה אני ישנתי- בסלון אל מול המטבח, ווידאתי שיהיה נקי, על אף המסורת... זו לה הייתה אחת ההתנדבויות המוצלחות שעשיתי ולא נשארתי שם זמן רב, ועדיין אני חוגגת את השהות הקצרה הזו, כי בחצר הבית היו עצים זקנים ומהם קיבלתי מספר סיפורים קסומים במיוחד. עץ התפוחים שהיה בחצר, נתן לי את הסיפור הבא, בסופו הוספתי הסבר לשיעור שמלמד אותנו מה

בעולם שלנו יש קסם! בתרבות בה הגיון שולט, והתפיסה הרווחת אומרת שרק מה שהמדענים הוכיחו קיים - אין הרבה מקום לקסם, אך עדיין קסם קיים בעולם. ענקים אוהבי שירה וריקודים, חדי קרן מכושפים שמסתובבים ביערות, פיות לבושות בגדי עלים וכובעי פרחים, ונימפות מים שמגשימות משאלות - כל אלו קיימים בעולם שלנו, רק שהם נסתרים מהעין ונחבאים מהמציאות הפיזית. מעט מהקסם גלוי לאלו שיכולים לראות אל תוך המימדים האחרים, והרבה ממנו נחבא וממתין לרגע בו יוכל לשוב למציאות הגשמית. כדי שהקסם לו כולנו מתאווים ישוב