
לפני מספר שבועות פגשתי את עצת הבוקיצה המרהיבה הזו,
היא עטפה אותי בחיבוק חם ואוהב וסיפרה לי סיפור קצר וחזק שהדהד בי זמן רב. אני מרגישה שהמסר של הסיפור הזה כל כך חשוב ולכן הפעם, אחרי הסיפור, כתבתי בפירוט מה הוא המסר של הסיפור ואיך אפשר לעבוד איתו. אז הנה הסיפור ולארחיו המסר... הנסיכה הסוחר והעין מעשה בנסיכה שחיה בארמון שונה ומיוחד,
בארמון היו הרבה מאוד חדרים ובכל אחד מהחדרים היה סיפור. החדרים, כמו סיפורים, היו משתנים, ובכל פעם שהנסיכה הייתה נכנסת אליהם, היא הייתה מוצאת את עצמה בתוך סיפור שבכל פעם היה בשלב אחר;היא הייתה יכולה להיכנס לחדר ממש בתחילת הסיפור, או בשיא הדרמה באמצע, ולפעמים הייתה נכנסת לחדר והסיפור בדיוק הסתיים.
בכל פעם שהיא נכנסה לחדר, היא הייתה עם הסיפור, בדיוק בנקודה בה הוא היה, ובכל פעם היא הייתה מתמסרת לסיפור ולמה שקורה בו-לפעמים היא הייתה מגיעה בחלק עצוב, או שהיא נכנסה בדיוק שהייתה בסיפור חגיגה, לפעמים היא נכנסת לחדר בזמן בו לא קרה הרבה ולעיתים זה היה ברגע של דרמה גדולה, מספר פעמים היא מצאה את עצמה בעיצומו של סיפור אהבה...
היא אף פעם לא ידעה למה היא תגיע, בשבילה זו הייתה הרפתקה והיא התמסרה אליה לחלוטין.
יום אחד, הגיע לארמון גבר צעיר שהיה סוחר ונדד ממקום למקום, הוא שמע על הארמון המיוחד והנסיכה, והוא רצה להביא לה משהו שיצליח להסב את תשומת ליבה אליו.
בדרכו לארמון, הוא עבר בעיירה קטנה בה חיה מכשפה,
הוא הגיע אל המכשפה וביקש ממנה שתכין לו מכשיר שמאפשר לראות את הדברים כמו שהם באמת.
זה היה מכשיר בו הייתה עין שכאשר מתבוננים דרכה ניתן לראות את הדברים מעבר למסכות.
הסוחר המרוצה, שילם למכשפה ועשה את דרכו לארמון.
בארמון, הוא ביקש לפגוש את הנסיכה ולתת לה חפץ קסום, שוודאי יהיה לה בו עניין.
הנסיכה הסתקרנה והסכימה לפגוש את הסוחר,
והסוחר סיפר לה סיפור...
במקום רחוק, מעבר להרים ישנה ממלכה בה לכולם יש שלוש עיניים, שתיים במקום הרגיל ואחת על המצח, הוא סיפר לה שהוא ביקר בממלכה הזו ושהם נתנו לו במתנה מכשיר שיש בו עין וביקשו ממנו להביא לה אותו...
הנסיכה שאהבה מאוד סיפורים והייתה רגילה לצלול לתוכם, האמינה לו (אפילו שהמציאות הייתה שונה ממה שהוא סיפר) וביקשה ממנו לראות את העין.
הוא נתן לה את העין, וביקש שבתמורה היא תבלה עימו יום שלם יחד.
הנסיכה ענתה שבכדי לעשות זאת, היא קודם כל צריכה לבדוק שאכן העין עושה מה שהוא טוען שהיא עושה...
היא לקחה את העין והתבוננה דרכה סביב סביב בארמון...
לתדהמתה, היא גילתה שהארמון שהיה ביתה כל חייה, הוא למעשה כלוב! שכל מטרתו להחזיק אותה בתוכו!
היא הייתה מופתעת, והחליטה לקחת את העין ודרכה להתבונן בחדרי הארמון, שהיו סיפורים חיים...
היא התבוננה בהם בעזרת העין המכושפת, ולתדהמתה גילתה שלמעשה, מה שיש בהם באמת, זו תפאורה מרהיבה וצבעונית שמפתה אותה להתמסר ולאבד את דעתה! לראשונה היא ראתה, שכל עניינם של החדרים זה להסיח את דעתה מחייה שלה!
עולמה של הנסיכה הזדעזע.
הסוחר שראה את שקורה לה, שאל בעדינות אם היא מסכימה לתת לו בתמורה את מה שהוא ביקש...
היא אחזה בעין והתבוננה בסוחר...
כל שהיא ראתה היה גבר שזורח באור של אהבה אליה.
היא אמרה לו שהיא מסכימה לעסקה.
היא לא הייתה צריכה לאמר לאף אחד שהיא יוצאת מהארמון, האשליה שהייתה בו הייתה כל כך חזקה שאף אחד מעולם לא חשב שהיא תעזוב מרצונה החופשי.
הנסיכה יצאה מארמון שכלא אותה כל חייה בלפיתה של כשפים, כשפים שגרמו לה להאבד אל תוך סיפורים אחרים ולא לחיות את חייה.
ולראשונה בחייה יצאה למסע בו היא חווה אהבה וחיה את סיפור חלומותיה שלה.
הסוף
המסר של הסיפור השאלה הראשונה שעולה מן הסיפור היא "האם אנחנו חיות וחיים את הסיפורים שלנו, או שמא אנחנו חיות סיפורים של אחרים?"
בכל אחת ואחד מאיתנו יש סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו על עצמינו: סיפור שמדבר על מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו יכולות ומה אנחנו לא יכולות, מה אפשר ומה אי אפשר, מה חושבים עלינו, מה המניעים שלו ומה העבר שלנו...
הסיפור הזה מעצב את חיינו בכל רגע: הדרך בה נתנהל בעולם, הדברים שיקרו לנו והבחירות שלנו- כולם תוצאה של אותו סיפור.
כמה שנהיה יותר מודעים לעצמינו, כך נהיה יותר ערים לסיפור שאנחנו מספרים ובמידה ונרצה נוכל לשנות אותו.
עד פה המצב הוא פשוט, נכון, נדרשת מודעות פנימית כדי להיות ערות לסיפור שלנו ונדרשת עבודה פנימית כדי לעשות שינוי, אך כל עוד אנחנו מספרות את הסיפור שלנו- הכוח בידינו.
הקושי מתחיל כאשר אנחנו מספרות סיפורים של אחרים ואפילו לא מודעות לכך, ואני מציעה שהרבה מאיתנו חיים סיפורים שהם לא שלהם...
מה גורם לנו לחיות סיפור שהוא לא שלנו?
דבר ראשון תרבות וחינוך – הרצון להיות חלק מקהילה ושבט, הרבה פעמים גורם לנו לבחור סיפור של אחרים או של החברה בה אנחנו נמצאים, במקום לספר את הסיפור שלנו.
הדבר השני הוא המוני סיפורים מסיחי דעת בהן אנחנו מוקפות ומוקפים על בסיס קבוע -
ואני מדברת על סיפורים שמגיעים אלינו דרך המסכים- סרטים, תוכניות טלויזיה, סדרות, סרטונים קצרים ברשתות החברתיות...
לכל אלו יש כוח להפנט אותנו אל תוכם ולהשכיח מעצמינו אותנו, מאחר ורובנו צורכים סיפורים כאלו בכמות גדולה ועל בסיס יומי, הרבה פעמים תפיסת המציאות שלנו והסיפור אותו אנחנו מספרים לעצמינו מתערפלים ומתערבבים בעומס האינסופי של רעיונות אותם אנחנו צורכים.
ולמה בעצם חשוב כל כך לספר את הסיפור שלנו?
כאשר אנחנו מספרות את הסיפור שלנו, הרבה יותר קל לחוות הגשמה, סיפוק ואושר.
אז מה עושים?
כמו שהסיפור מספר –נותנים לאהבה לפתוח לנו שער לראיה ויוצאים מארמון האשליות.
כאשר אנחנו מקיפים עצמינו באהבה, אלו שאוהבים אותנו יוכלו לעורר אותנו לכך שאנחנו לא מספרים את הסיפור שלנו ובכך הם יעזרו לנו לפקוח את העין שרואה,
עדיין להתבונן דרכה ולגלות את הדברים, יהיה התפקיד שלנו.
להקיף את עצמינו באהבה, זה לא רק להיות מוקפים באנשים שאוהבים אותנו, אלא, זה גם לבחור באהבה עצמית- ברגע שאנחנו אפופות באהבה עצמית, קל לנו הרבה יותר לראות אם אנחנו מספרות סיפור שמדויק לנו.
הדבר השני שיכול לעזור לנו לספר את הסיפור שלנו, הוא לחתוך מאיתנו את כבלי התעתוע ולצאת מארמון האשליות-
בתרבות בה אנו חיים, אחד הדברים שמטשטשים אותנו מאוד אלו מסכים – סרטים, סרטונים, סדרות ותוכניות טלוויזיה שאנחנו צורכים בכמות גדולה מערפלים אותנו ומאפשרים לנו בקלות לשכוח את הסיפור שלנו ולהתערבל בסיפורים של אחרים.
לכן, צמצום של זמן מסכים ובחירה מודעת איזה תוכן אנחנו צורכים, יכולים לעזור לנו להיות ערים לסיפור אותו אנחנו מספרים ולבחור בסיפור מדויק ושהוא שלנו.
רוצים לספר את הסיפור שלכם?
הקיפו עצמכם באהבה, פקחו עיניים וסננו מחייכם זמני מסכים מסיחי דעת מיותרים,
מהר מאוד תגלו שהגשמה, אושר וסיפוק ממלאים את חייכם.
בהצלחה!!!
A story from a 200-year-old Elm tree in Villa Guiccioli, Vicenza, Italy
מקווה שאהבתם את הסיפור,
הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה היחידה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים.
רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שסיפור עולה לאתר? לחצו על הקישור והצטרפו לקבוצת ווטסאפ שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.
Comments