סיפור היער

אנחנו חיים בזמנים בהם יותר ויותר ניתן לחוש שיש שני מחנות שנלחמים זה בזה - עולם ישן מול עולם חדש, שמאלנים מול ימניים, תומכי מנהיג אחד מול תומכי מנהיג שני, אנשי הרוח מול אנשי החומר, צעירים מול זקנים.... יש תחושה מאוד חזקה של קיטוב בעולם. הסיפור שאתם עומדים לקרוא כאן, הוא סיפור על יער שבגלל קיטוב של מחנות הפך לשדה קרב - סיפור שמספר לאן המצב הזה הוביל... מי ששלח אותי לכתוב את הסיפור הזה הוא ארב העצים שמולך ביער... ארב העצים הוא יציר קסם שמולך על כל הוויות הקסם שחיות ביער ולמי שתוהה לעצמו - כן, גם היום יצירי קסם חיים ביערות. לבקשתו ביקשתי את סיפור היער מעצת אשור ביערות הקרפטיים בפולין (מיקום מדויק בסוף הסיפור), עצה שבפי איש היער שהוביל אותי אליה נקראת "אמא עץ". סיפור היער לפני הרבה מאוד שנים, בלב היער הייתה פסגה מכושפת שהוותה מקום עוצמה- סביב סביב לפסגה היה מעגל של קורי עכביש אדירים ובמרכזו תעלה דמויית משפך עשויה מקורים שהובילה עמוק אל תוך האדמה. בתוך התעלה חיה נושאת המרפא והחיים של היער, זקנה-עכבישה בעלת שמונה רגלי עכביש שחורות וענקיות, היא הייתה דואגת שבסוף החורף היער יתעורר ויחזור לחיים. במהלך החורף הארוך, היא הייתה רוקחת שיקויים, מעדנים וקטורות מתוקים ומחיים, בסוף החורף כשהשלג נמס, היא הייתה יוצאת עם כלי קטורת שהפיצו עשן ריחני לכל כיוון, וסלסלות עם מעדני צוף מתוקים אל היער, מפזרת חיים וחיוניות ומעוררת את אלו שישנו שנת חורף מתוקה בחזרה לחיים; את העצים שעוד נמנמו עמוק בשורשים והחיות שעוד ישנו במחילות. בשאר העונות, היא הייתה שולחת כוחות של ריפוי שהביאו מרפא וחיים ליער ומלאו אותו במתיקות וחיוניות. חלק מהקורים שלה היו נראים וחלקם לא נראים והם נפרשו ביער ושלחו מסרים של טוב, חיוניות ועידוד מתחת לאדמה ונתנו כוח לשורשים לגדול. היא הביאה חיים והיער פעם בחיים שהיא הביאה. סביב לאותה פסגה היו שלוש פסגות נוספות, נמוכות מעט יותר ובהן חיו ; זקנה-דובה, זקנה-גירית וזקנה-עטלף… על הפסגה הראשונה הייתה זקנה-דובה, הייתה לה מערה בה היא אפתה לחמים מופלאים כדי שבמשך החורף החיות שלא מצאו מזון יוכלו לאכול משהו. בפסגה השנייה הייתה זקנה-גירית, היא הייתה המרפאה, היא הייתה הולכת ממקום למקום ביער ומרפאה כאבים וחולי בין החיות והעצים, מגיעה למקומות שבהם היו קושי ומרפאה אותו, חובשת ונותנת תרופה אם צריך. בפסגה האחרונה הייתה זקנה-עטלף, היא לה כוך ממנו היא יצאה בלילות והגנה על היער,בלילה כשרוב החיות והעצים ישנים הרבה יותר קל לפגוע בהם והיא הייתה שומרת על היער. 4 הזקנות מילאו את היער בנועם על בסיס קבוע ועזרו לו להתקיים בחיוניות ובטוב. יום אחד התעורר כוח אחר ביער, כוח שהיה בתרדמה אלפי שנים, נמוך במורדות ההרים נפתח פתח שמתוכו בקע זאב שחור עם עיניים צהובות שמטרה אחת הייתה לו- לסכסך וליצור תככים, לא היה ברור מה העיר אותו אחרי כל השנים הארוכות בהן הוא היה בתרדמת, מה שכן היה ברור זה שכל עניינו הוא לסכסך. בהתחלה החיות לא רצו להתקרב אליו היה בו משהו מרתיע ולא נעים, הזקנות שלא שפטו את היער ואת אלו שחיים בו לא ראו שום סיבה לפגוע בו או לעצור אותו. לאט לאט החיות התרגלו לנוכחות שלו ביער וכשמתרגלים למשהו הוא הופך לפחות מאיים. מידי פעם הוא היה מצליח לשוחח עם החיות, בתחילה הוא נתן להם תחושה שהוא רוצה בטובתן ואפילו מוכן להיות שם ולהגן במקרה הצורך וכך אט אט החלו להאמין לו ולהקשיב למה שהוא אומר. הוא היה מאוד משכנע במילים שלו והבטיח הגנה כך שחלק קטן מחיות היער התפתו לקבל ממנו עזרה, דרכם הזאב התחיל להחדיר את המסרים שלו אל שוכני היער... לאט לאט מסרים חדשים החלו מחלחלים אל היער והחיות; מסרים שאומרים שהגיע הזמן לשינוי, מסרים שאומרים שצריך מנהיג חדש ליער (ליער מעולם לא היה מנהיג) מסרים של פחד שאיתם הגיעו תחושות קשות. הזקנות שתמיד עשו כדי להיטיב עם היער, יכלו לראות את השינוי; בשורשים עברו מסרים של כאב, יותר ויותר חיות ועצים הגיעו למצבי מצוקה. ועדיין בשביל הזקנות זה היה אחד מאותם זמנים בהם צריך לעבוד יותר ולטפל. אחד מהחוקים שמעצבים את הבריאה שלנו אומרים שכשיש מעט ממשהו הוא מזמין עוד מאותו התדר לבוא, מעט הפחד והקושי שהזאב הפיץ ביער החלו למשוך עוד ועוד מאותה אנרגיה וומצבים של קושי ומאבק הפכו להיות תדירים. פחד ותחושת חוסר בטחון גרמו לחלק מהחיות להכריז שצריך מישהו שישמור עליהן והזאב שאף אחד לא העז להתעסק איתו היה הבחירה המושלמת. אט אט עוד ועוד חיות הטו גב לעזרה של הזקנות וכמה עצים אפילו השתכנעו ונוצר מחנה של אלו שרוצים הנהגה ביער וחשבו שהזאב השחור הוא המועמד המושלם.

תמיד כשנוצר מחנה מייד נוצר מחנה נגדי לו…. נוצרו שני מחנות - אלו שרצו שהזאב ישלוט ביער ואלו שידעו שהברכה של הזקנת היא הכוח שנותן חיים ואפשרות ליער לשגשג. חרחורי מלחמה החלו לבעבע ולעלות מתוך היער והתכוונות להגן על עמדות. צדק ונכון הפכו להיות מילים נפוצות ביער- צדק - להגן על העולם הישן והטוב, צדק- צריך לבחור מנהיג חדש. מרמור וכעס החלו להיות בין המחנות, תחושות שחשוב לשמור על הדבר הנכון, תחושות שחשוב להביא את הדבר החדש, עד שתופי מלחמה החליפו ריקודים של שמחה ביער… הכל לפי התוכנית ידע הזאב צהוב העיניים - את המטרה שלו הוא השיג ועכשיו אפשר לחגוג את ההתפתחויות. מלחמה בין כוחות פרצה ביער! מלחמה שמשכה אל היער את אלו שאוהבים ומתמחים במלחמות - בני האדם. זה כבר היה הרבה מעבר למה שהזאב תכנן… ציידים פתאום גילו יער שיש בו הרבה מאוד חיות לצוד וטבחו בהן, חוטבי עצים גילו שהיער הוא מקור מצוין לעץ וחטבו עצים, היער לפתע עמד בפני התקפה גדולה הרבה יותר ממה שהייה קודם- כוחות שלא היו חלק מהיער החלו לכרסם ביער מבחוץ ולפגוע בו -לשוכני היער לא היו כלים להתמודד איתם. מאזן החיים וההרמוניה שהיה ביער הופר ונשבר. כאב היה בכל פינה ביער. ארבע הזקנות שעד אז לא רצו להתערב, הבינו שהגיע הזמן לעשות מעשה. הן התאספו להתייעץ ולהחליט מה עושים עם העובדה שהיער שהרמוניה הייתה בו כל כך הרבה שנים, הפך לשדה קרב. הן הבינו מהר מאוד שמול בני האדם אין להם אפשרות להילחם ושהזמנים בהם היער היה בהרמוניה חלפו, הייתה בהירות שזמנן קצר וצריך למצוא פתרון לעתיד לבוא. אחרי התייעצות עם הכוחות הגדולים הוחלט שהכי חשוב לשמור פתח של תקווה לעתיד- לזרוע את הזרע שינבוט יום אחד ויאפשר ליער לחזור לגדולתו. ארבעת הזקנות עשו טקס בו כל אחת נתנה חלק מעצמה; דם, פרווה, פיסה של עור. אליהם התווספו בכישוף; סיפורים, זכרונות, ידע וכוח מהעבר- כל פיסת מידע שיאפשר יום אחד להשיב דברים לקדמם הוכנסה לקלחת… הזקנה-עכבישה טוותה רשת עמוק עמוק עמוק מתחת לאדמה- רשת של קורים שמגיעה ונוגעת בכל מקום ביער ונקשרה לשורשים של עצים עתיקים וסלעים זקנים. מרכז הרשת היה במשפך הקורים על הפסגה בה היא חיה, את כל אוצרות היער שנאספו היא עטפה בקורים מכושפים והגנות והצפינה אותו בתעלת הקורים שמובילה עמוק אל בטן האדמה. המקום כולו הוצפן והוקף בהגנות. ולבסוף הזקנות ירדו פנימה אל האדמה ונעלמו מהיער… קריאה של כאב נשלחה מהעצים הזקנים שהבינו מה קורה, קריאה של כאב נשלחה מכל אלו שידעו את המשמעות של העלמות הזקנות, קריאה של כאב נשמעה ברחבי היער ואלו שלא היו עסוקים בלהילחם על חייהם בכו איתה. מאותו היום עידן אחר החל ביער, אלו שקודם נלחמו הבינו שמה שהיה נגמר ולראשונה החלו להעריך את מה שעוד יש. בשילוב כוחות של העצים, יצירי הקסם והחיות, הוכרז שאין מקום לזאב צהוב העיניים ביער והוא גורש ממנו. הוקמה מועצה של זקנות וזקני היער כדי לראות מה עושים עם האיום החדש שהגיע ליער - בני האדם. לאור ההחלטה - סודות וקסמי היער הוצפנו במקומות שיהיה קשה מאוד למצוא וטבעת של הגנה הושמה סביב לעצים עתיקים וחשובים ליער. ועם כל זה, הדבר החשוב ביותר שקרה הוא שהיער חזר להיות מלוכד. הזמנים לא פשוטים היום ביער- חיות עוד צריכות להמלט מציידים ועצים נכרתים, אך דבר אחד נלמד מאותה מלחמה עתיקה - כשיש משהו טוב חשוב לשמור עליו. בזכות אותה התעשטות והתעוררות לפני שנים ארוכות של שוכני היער, עד היום ישנם מקומות של קסם צלול שנשמרים ביער. זה הסוף A story from an old Beech tree in the forest around Sredniak above szczawnica, South Poland