העץ שחלם על נדודים

כשהייתי בצרפת, באזור שבין בורדו לברז'רק, גרתי בארמון- במשך חודשיים, שמרתי עליו ווידאתי ששום דבר לא דולף, נהרס או מפסיק לעבוד. בחצר הארמון היו הרבה עצים זקנים שכנראה ניטעו לפני 150-200 שנה, ובקצה השטח מצאתי עץ ערמונים ענק, שמהמיקום, היה ברור שהוא שייך ליער שהיה שם קודם, ולכן- כנראה זקן יותר משאר העצים. העץ הזה הקסים אותי, והיו לנו כמה מפגשי שיחה עמוקים, יום אחד הוא סיפר לי סיפור מרגש, אותו אני בוחרת לחלוק אתכם. בסוף הסיפור הוספתי מילות הסבר לגבי המסר. העץ שחלם על נדודים על גבעה טרשית וחשופה לשמש ורוחות, יום אחד, נבט והתרומם זרע, הוא מצא דרך להשריש שורשים בחריצים קטנים בין הסלעים, מצא דרך לצמוח מתוך סדק- הוא התפתל ועלה אט אט, צמיחתו הרחיבה את הסדק, עד שאחרי הרבה מאוד שנים, הוא הפך לעץ גדול פתלתל ומפותל.

העץ אהב את השקט שבגבעה, את הרוחות והשמש שקפחו.

במהלך השנים הוא הפך למקום אליו הגיעו נוודים- הם מצאו נחמה מתחת לענפים ובצל שלו, ומצאו קרבה אל הלב שלו- שאהב את המרחב הפתוח, והאפשרויות שיש לעץ שגדל יחיד על גבעה.

הנוודים שעצרו בצילו, בילו לידו מספר לילות וסיפרו לו סיפורים, שיתפו אותו בחוויות מצחיקות מהדרך, דיברו איתו על געגועים וזיכרונות, ועל מקומות מיוחדים בהם ביקרו.

חלפו שנים, ואחרי מפגשים רבים עם נוודים, נולד בו ניגון חדש - כמיהה לנדודים.

הוא הרגיש את הרוח מנשב בין העלים והענפים שלו, ראה את תנועת השמש שעושה את מסעו בשמיים, צפה בנוודים באים, עוזבים, וממשיכים בדרכם אל עבר ארצות אחרות, וגם הוא כמה לנדוד- לפסוע במרחב הפתוח, להתמסר לתנועה...

לילה אחד, כשכוכבים נצצו בשמיים, הוא הביע משאלה "הלוואי ואוכל לנדוד בדרכים" הרוח הסתחרר סביבו ואמר "אפשר, יהיה לזה מחיר, אך אפשר..."

והעץ נרדם וחלם על נדודים.

בבוקר כשהוא קם, הוא גילה לצד הגזע שלו אישה צעירה מכורבלת וישנה.

הוא התבונן עליה וראה כמה היא שברירית בגופה, ושמתוכה קורנת עוצמה אדירה, והבחין שהיא נחה לצידו אחרי מסע לא פשוט בדרכים.

כשהיא התעוררה וראתה אותו באור היום, היא חייכה, ומשהו בחיוך שלה הצית בליבו אש של אהבה, היא סיפרה על המסע שלה- בגיל 16 היא עזבה בית אפוף אלימות, כאב ואשמה, וברחה משם...

מרגע שהיא ברחה הדרכים חייכו אליה- זה לא קל לנדוד, ועדיין תמיד היה לה מקום לישון ומה לאכול.

ואפילו שהדרכים הייטיבו עימה, היא תמיד חלמה על מקום בו תוכל להשריש שורשים באדמה, מקום שיהיה לה בית.

העץ שמע את הכמיהה של הנערה, ונולד בו רצון לעזור...

"תרצי שיהיה לך בית, פה על הגבעה?" הוא שאל

"כל מקום בו יהיה לי בית לגור - ישמח אותי"

העץ פער פתח בתחתית הגזע הפתלתל שלו, והזמין אותה פנימה...

היא נכנסה אל תוכו וגילתה מקום שיכול להיות לה בית קטן, ומאותו היום- היא גרה בעץ.

העץ חיבק אותה אליו, ואפשר לה בית חמים ונעים בדיוק כמו שהיא חלמה, ואת החלום שלו הוא שמר בפינה נסתרת וחשוכה.

השנים חלפו והאישה שהייתה צעירה, הפכה זקנה. פעמים רבות, היו לה שיחות של לב עם העץ, אך דבר אחד הוא לא חלק איתה- הוא לא סיפר לה על החלום שלו.

יום סתווי אחד, בעוד רוחות קרירים מנשבים, היא ישבה בחמימות שבתוכו ושאלה "אתה הגשמת לי חלום, ואני מודה לך על כך, אך מעולם לא סיפרת לי מה החלום שלך..."

העץ הרגיש איך המילים שלה מעוררות את הסוד שהחזיק בתוכו, והחליט לספר לה "החלום שלי הוא לצאת ולנדוד",

"אני יודעת" היא אמרה "יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך להגשים את זה?"

העץ חייך ואמר "יש רק דבר אחד, אך את הדבר הזה לעולם לא אעז לבקש ממך"

"אני מוכנה לעשות הכל בשבילך, אתה נתת לי בית לו הייתי זקוקה, ועכשיו, אתן לך כל שאפשר."

העץ עזר בתוכו כוח ושאל "האם תהיי מוכנה להחליף בין הגופים שלנו לשנה אחת?"

היא חייכה "בוודאי שאני מוכנה"

"אם כך, ביום בו כל השערים פתוחים- בליל איחוד העולמות, אומר מילות כישוף וההחלפה תבוצע. אך קחי לעצמך את הימים עד ליל איחוד העולמות, לוודא שאת באמת רוצה."

הימים חלפו והיא הייתה מוכנה.

בליל איחוד העולמות, בזמן שהכל אפשרי, היא ישבה בתוכו עם שתי ידיים על האדמה ונתנה את עצמה לכשף...

הוא שאב כוחות ממעמקים, שאב רצונות מהמצולות, שאב מילים וידיעות ממקומות חשוכים, עד שברגע אחד- מילים נאמרו, האדמה רעדה, וההחלפה בוצעה.

היה לו גוף, עם רגליים ותנועה, גוף שמוכן לצאת למסע.

והיא הייתה בשקט העמוק בו עצים נמצאים, והייתה...

הוא יצא לנדודים בגוף של אישה זקנה- ההתלהבות והשמחה שלו נתנו חיים בגוף הזקן, הוא נדד עם הרוח, ראה מקומות מעניינים, ופגש אנשים, עצים, וחיות.

כעבור שנה הוא חזר מסופק ושבע ממסעות, ומצא אותה מאושרת בגוף העץ שלו, ושאל אותה "תרצי להישאר פה בפנים?"

"אשמח להישאר פה, אך מה יהיה איתך?"

"אם תסכימי לשחרר את הגוף האנושי, אני יכול לצלול פנימה ולהיות איתך"

היא חייכה.

לילות איחוד העולמות מאפשרים לדברים אחרים לקרות – מילים נאמרו, כישופים נלחשו והוא חזר להיות עץ, רק שעכשיו הם היו שניים.

ועמוק בתוך העץ, הם יצאו יחד- למסע של אהבה.

וזה הסוף הסבר לסיפור כשהסיפור הסתיים ושאלתי את העץ מה המסר שלו, הוא אמר לי "כשיש התמסרות של איכפתיות- נולדת אהבה"

אחד הדברים שלמדתי בשנים בהן נדדתי, היה שאכפתיות היא האוצר האנושי היקר ביותר. להיות, על בסיס קבוע, במשך שנים ארוכות, במקומות בהם אף אחד לא הכיר אותי, ולכן לא הייתה סיבה ממשית שלמישהו יהיה אכפת ממני - ואז בתוך כל זה, לחוות אכפתיות ממישהו שפגשתי לפני שתי דקות... זה הדבר הכי מחמם לב שחוויתי. בסיפור, אפשר לראות שהייתה אכפתיות שהגיעה משני הצדדים- אכפתיות שגרמה לעץ לאפשר בית לאישה הצעירה, אכפתיות שגרמה לאישה לברר מה החלום של העץ, ולתת לו את הגוף שלה לנדודים... מורתי השאמן- אבן אדומה מנוקדת, אמרה - שאכפתיות היא יותר עוצמתית מכל טקס וכישוף. אכפתיות היא כל כך עוצמתית, עד כדי כך שהיא מסוגלת להדליק שמש שכבה. אכפתיות היא דבר שלא דורש תרגול ואמצעים, היא שם זמינה לכל אחת ואחד... היו אכפתים לאחרים - אכפתית מאירה את העולם. שימו לב לאלו שנותנים לכם אכפתיות - הם האוצרות בחיים שלכם. התמסרו לאכפתיות ותראו איך החיים שלכם מתמלאים באהבה. A story from a Chestnut tree, aged between 200-300 years old, Domaine de Polus, Saint Vincent de pertignas, Gironde, France מקווה שאהבתם את הסיפור- הוא ניתן לכם באהבה.

אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים, שנדדה שנים באירופה ואספה סיפורים מעצים זקנים.

---

רוצים להתקרב לעולם השמאני ולהתחבר לקסם העצים - הכנסו לקישור הבא...

פעילויות החודש

---

רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שסיפור עולה לאתר? לחצו על הקישור והצטרפו לקבוצת ווטסאפ שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.

קבוצת ווטסאפ