top of page
  • תמונת הסופר/תRia Storyteller

אהובת המלכה



במהלך השנים בהן אני נודדת, קליפות נושרות ממני, אט אט הדרך עוזרת לי לגלות באופן צלול יותר מי אני, מה אני רוצה ואוהבת.

אחד הדברים שהתגלו בחיי בעקבות המסע, זו העובדה שאני אוהבת ונמשכת לנשים.

מרגע שגיליתי את זה, עד ליום בו קשרים עם נשים הפכו להיות הדבר המרכזי שאני יוצרת בחיי, עברו כמה שנים.

כשהבחירה בתוכי הייתה ברורה, התחלתי לחפש סיפורים וסרטים על אהבת נשים ומהר מאוד מצאתי...

אני זוכרת שהדבר הראשון שהדהד אלי מתוך הסרטים שראיתי היה - כאב, המון המון כאב.

כאב של בושה, בדידות, אשמה, פחד, אובדן וחשש מאלימות.

אני יודעת כמה כוח יש לסיפורים להשפיע עלינו (גם סרטים הם סיפורים) והיה לי ברור שזו לא האנרגיה בה אני רוצה למלא את עצמי, בעודי עושה בחירות של אהבה.

לכן התחלתי לברור באופן מאוד קפדני אילו ספרים אני קוראת, באילו סרטים וסדרות אני צופה ובעיקר התחלתי בעצמי לספר סיפור על מה זה אומר - אהבת נשים.

אחד הדברים שקיבלתי במתנה באותה תקופה, היה סיפור שסיפר לי עץ אלון מקסים בגלסטנברי.

זה סיפור על אהבת נשים ועמוק יותר על מה זו בכלל אהבה.

את הסיפור הזה אני חולקת אתכם הפעם ומקווה שהוא יתן מילים וכיוון לכל אלו שרוצים אהבה. אהובת המלכה הסיפור שלנו מתחיל בתאילנד, בארמון מפואר בו חי מלך. דבר אחד משך וסקרן את המלך במיוחד – הכוכבים שבחלל, בלילות הוא לא היה מרבה בשינה, אלא מסתובב בחוץ, עם מכשירים שמאפשרים ראיה ממרחק, והיה מתבונן, מתעניין בתנועת הכוכבים וחוקר. ביום הוא היה עושה את הדברים שצריך, מאחר ולא היתה הרבה עבודה למלך, הוא היה נח בימים וער בלילות – חיים מלאים בשלווה והרבה מאוד אהבה לכוכבים. יום אחד בעודו מתהלך בחצר הארמון בלילה, מתבונן בכוכבים ורושם רשמים, לפתע, הוא ראה אישה עם שמלה שכל כולה זוהרת באור, יושבת ומתבוננת אליו. הוא התקרב אליה, מוקסם מהיופי שלה שזהר ככוכבים בלילה, והיא חייכה אליו. הוא התיישב לצידה והיא החלה לספר לו סודות מהכוכבים, דברים שרק מי שמגיעה מהעולמות שבין הכוכבים יודעת - מהעולמות של אלו שנודדים ומשייטים בחלל האינסופי. היא סיפרה לו את הסודות והוא התאהב בה לחלוטין. מאחר והיא באה כדי לחלוק איתו סודות ולא כדי להישאר איתו, באור ראשון של יום, היא נעלמה. המלך היה שבור לב, כל שהוא רצה היה עוד מהידע שבכוכבים ועוד מהנוכחות של האישה. כעבור ימים ספורים הוא עזב את הארמון ואת תפקידו המלכותי ויצא במסע למצוא ולהשיב אליו את אהובתו. הותיר הכל מאחוריו והלך בעקבות אהבתו לאשת הכוכבים. מה עלה בגורלו? האם הוא מצא אותה? את זה הסיפור לא מספר לנו.... בינתיים בארמון המולה, איש לא יודע מה יקרה עכשיו, המלך נעלם ואין לו יורש. היחידה שנותרה ממשפחת המלוכה זו אחותו היפהפייה שלא הסכימה להינשא לאף אחד. באותם זמנים, היה ידוע שאישה לא יכולה להיות מלכה, אלא חייב להיות מלך, אך מאחר והנסיכה סירבה בכל תוקף להינשא, לא הייתה ברירה והיא הוכתרה למלכה. הסיפור לא מספר לנו אם היא הייתה מלכה טובה או לא, והאם בסופו של דבר נולד יורש... הסיפור כן מספר על אהובתה של המלכה... כל עוד המלכה הייתה נסיכה הן יכלו להתראות בסתר הרחק מעיני המשרתים שחלקם הסכימו להעלים עין, אך ברגע שהמלכה הוכתרה, הוכרז שהקשר לא יוכל להמשך והמלכה הבהירה שזהו, מעכשיו היא מלכה וזה אומר שהקשר שלהן צריך להסתיים. אהובתה שנפגעה עד עמקי נשמתה ולא יכלה לשאת את המצב החליטה לצאת לדרכים ולנדוד. כל שהיא לקחה איתה היו כמה בדים, חוטים ומחטים בכדי להכין רקמות. הרבה מאוד שנים היא נדדה בין כפרים ועיירות, מכרה רקמות צבעוניות, מצאה מקומות לישון, הצטיידה במעט מזון והמשיכה לנדוד... יום אחד, היא הגיעה לבוסתן מלא בעצים שופעים פירות טעימים והחליטה לעצור שם. בעודה קוטפת ונהנת מהפירות המתוקים, מבין העצים יצאה אישה זקנה והזמינה אותה לשבת איתה, הזקנה שאלה אותה מה שלומה, וזו סיפרה לה על האישה שהייתה אהובתה ועזבה אותה בכדי להיות מלכה. "בואי שבי לידי ואספר לך סיפור..." אמרה לה הזקנה. "ככל שמתרחקים מההרים הגבוהים כך מתגעגעים אליהם יותר... שיירה של נודדים שהחלה דרכה בהרים, אט אט התרחקה מהם. בעודם צועדים אחת הנשים הצעירות הרגישה איך עם כל צעד שמרחיק אותה מההרים, משהו בתוכה יותר כמהה ונכסף להיות בהם. זו לא הייתה שיירת צוענים, אלו היו אנשי כפר קטן בין ההרים, אחרי רעש האדמה האחרון, האזור הוכרז כלא בטוח למגורים, רעש האדמה גבה מחיר כבד ולא מעט מבני הכפר מתו. ההחלטה לעזוב את ההרים לא הייתה פשוטה, אנשי הרים לא עוזבים אותם בקלות, לכן אנשי הכפר יצאו בלב כבד אך עם ידיעה שבמקום החדש יהיה יותר טוב, או לפחות בטוח יותר. אנשי הכפר צעדו בדרכים והרגישו איך אט אט הם מתמלאים ברוח טובה, התקווה החדשה הביאה חיוכים לפניהם, בעוד הילדים, שתמיד מוצאים סיבה לצחוק, נהנו מהדרך. עדיין, לא כולם עזבו את ההרים בלב שלם, הזקנות והזקנים שחיו כל חייהם בהרים והכירו אותם חשו כאב, אך הרצון שלדור העתיד יהיה טוב, הצליח לפוגג אותו מעט וגם הם השתתפו בחגיגה ובצהלות המסע. רק האישה הצעירה שהכירה את ההרים ממקום אחר, לא הייתה יכולה להכיל את העזיבה ובכל צעד היא הרגישה את הכאב והכובד ממלאים אותה יותר ויותר. הקשר המיוחד עם ההרים נוצר עוד בשנות חייה הראשונות- בגיל חמש, סבתה לקחה אותה למסע של כמה ימים פנימה אל בין ההרים, למקום שלא כולם הכירו. בלב ההרים הייתה מערה קסומה, הפעם הראשונה אליה סבתה הגיע לשם היה כשהיא עוד היתה ילדה קטנה וסבתא שלה לקחה אותה לשם. במערה חיה הווית קסם של אדמה, היא הייתה ירוקה וידעה את הסודות הכמוסים של ההרים - מרקחות מכושפות שרק ההרים ידעו לספר עליהם, סיפורים עתיקים מעולם שהיה פה ונעלם, סודות של ידע שלא היו לאנשים ויותר מהכול - האהבה האינסופית של ההרים. הזמנים של הילדה במערה, בהם היא למדה סודות מישות הקסם היו מופלאים ביותר. היא גדלה ואט אט הפכה להיות אישה של חוכמה בכפר, לצד סבתה שכונתה בפי אנשי הכפר "ירוקה". היא לא הייתה כמו כולם, היא הייתה אחרת והאהבה של ההרים מילאה אותה עד שדבר לא הטריד או הפריע לה... עד היום בו רעש האדמה הגיע וסבתא שלה איבדה את חייה – באותו יום, היא הרגישה איך הלב שלה נשבר. בעודה צועדת בשיירה עם אנשי הכפר, היא חשה איך עם כל צעד הלב שלה כואב יותר ויותר, באותם רגעים היא ידעה שיום אחד היא תחזור להרים. כעבור מספר שבועות, השבט הגיע למקום שהיה לא רחוק מהים, ושם הוחלט להשתקע. האישה הצעירה הפכה להיות "הירוקה" החדשה של השבט, היא שמחה לחלוק את המתנות שיש לה ונתנה אותן באהבה, ועדיין תמיד נותר בה הרצון לחזור הביתה להרים. השנים חלפו, היא הזדקנה ויום אחד גם לה נולדה נכדה, ביום שהילדה הגיעה לגיל חמש, היא לקחה אותה בחזרה להרים, אל המערה ואל האהבה של ההרים – הביתה.

סוף הסיפור." היא הקשיבה לסיפור ובסופו של דבר אמרה "אני יודעת למה סיפרת לי את הסיפור, גם אני מתגעגעת וככל שאני מתרחקת יותר, אני מרגישה איך אני מתגעגעת יותר." "למה את מתגעגעת?" שאלה הזקנה "לאהוב, אני רוצה לאהוב שוב" "קחי ילדה את הרצון הזה, קחי אותו ותני לו להוביל אותך בדרכים, תני לרצון ולגעגוע שיודע ומכיר את התחושה הזו שנקראת אהבה, להוביל אותך ולהורות לך את הדרך"

היא התבוננה אל הזקנה, אל עיניה הטובות והחכמות והחליטה ללכת בעקבות מילותיה. הדרך משכה אותה לכיוון הים, הרוחות של הים פיתו אותה וקראו לה. היא הגיעה אל נמל סירות ומהר מאוד מצאה עבודה ומקום על אחת מהן. הדרך שלה הפכה להיות מלאה ברוחות של ים, סופות, גלים וקצף, ניחוח של מלח, ושירים ששרים אנשים, שכל חייהם בין הגלים של אמא ים. אי שם בלב הים עטופה בשקט ובגלים - היא החלה לזהות ולשמוע בתוכה, קול של ישות נשית, שכיוונה אותה אל עבר האהבה, אותה אחת דיברה אליה בלחישות והבטיחה לה שהאהבה שהיא כל כך מחפשת תימצא. הסירה הפליגה במשך חודשים והגיעה לדרום מזרח הודו, אל חופים חוליים עם עצי פרי שופעים. היא ירדה מהסירה והחלה מסתובבת בשוק הצבעוני, באחד הדוכנים היא ראתה אישה מוכרת פירות, היא רכשה ממנה פירות ושתי הנשים החלו לדבר ביניהן, כשהמוכרת שמעה על המסע של האישה, היא הזמינה אותה אליה הביתה. שתי הנשים מהר מאוד מצאו חיבוק וקשר ביניהן, היא גילתה את הקסם של פירות האי המתוקים, בעוד הן מגלות מתיקות של גופים שנצמדים בתשוקה ובלהט בוער ומתוק, הן רקדו את תנועות הים, בעוד גופיהן התמסרו לריקוד של חושניות ומגע, והן חוו חום של לב אוהב וביחד שחימם והאיר להן את החיים ממש כמו שמש. לתקופה היא הניחה שהיא מצאה את האהבה שהיא חיפשה, אך אט אט ממש כמו שהרוח מניעה דברים ולוקחת אותם ממקום למקום, גם האהבה שביניהן התפוגגה, ויום אחד היא נפרדה וידעה שהגיע הזמן להמשיך בדרך. "האם האהבה היא דבר זמני, שלא יכול להימשך לנצח?" היא שאלה את אותה אחת שדיברה אליה דרך ליבה וכיוונה אותה בדרכים. "אם תתני לעצמך להתמלא באהבה, בכל פעם שהיא תגיע לחייך, תוכלי לגלות את התשובה" מאותו היום דברים השתנו, היא לא חיפשה יותר אהבה, אלא מצאה אותה- היא מצאה אותה בשמש שחימם, בניחוחות התבלינים שבשוק, בסודות שנלחשים בחדרים בהם עונג של גוף נחווה, היא חוותה אותה בצחוק של ילדים שמשחקים, ובניחוחות התבשילים של הזקנות... אחרי הרבה מאוד שנים, כשהיא כבר הייתה זקנה וחוותה הרבה מאוד אהבות בחייה, יום אחד, אותה ישות שתמיד כיוונה אותה, התגשמה והופיעה מולה - היא הייתה כל מה שאהבה יכולה להיות כשהיא מתגשמת לדמות - ניחוח מתוק של ורדים, חיוך ועיניים צוחקות, שיער גולש סביב לכתפיים בתלתלים של יופי וכל כולה קרינה של אהבה. "האם מצאת את התשובה לשאלה ששאלת אותי לפני כל כך הרבה שנים? אהבה יכולה להימשך לנצח?" "כן, בהחלט מצאתי את התשובה - כשאהבה לא תלויה במה שבחוץ אל נחוות כל רגע, בכל מקום ובכל מצב במלואה, היא הופכת לשרשרת טבעות אהבה שמחוברות ונוגעות אחת בשנייה, שרשרת אינסופית שממלאת את החיים באהבה שלא נגמרת." "נכון מאוד, אהבה לא תלויה בדברים שאנו חווים, אלא בדרך בה אנו חווים אותם. הגיע הזמן בשבילך לחוות את האהבה הצלולה ביותר שאפשר – להיות בעצמך אהבה"

היא הרגישה שהיא יודעת אהבה, היא חוותה אותה בכל כך הרבה דרכים וצורות, היא הרגישה אותה בתוכה והכירה אותה. ומאותו רגע היא ידעה – אהבה זה לא משהו לחוות, אהבה זה פשוט להיות. והיא הייתה. הסוף

A story from an old oak in the garden of “Benedict Street Kitchen” cafe, old police court, Benedict street, Glastonbury, somerset, UK


מקווה שאהבתם את הסיפור,

הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה היחידה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים. רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שסיפור עולה לאתר? לחצו על הקישור והצטרפו לקבוצת ווטסאפ שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.


298 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מוהרה

אשליות

Comments


bottom of page