אוספת העצמות - כוח התחייה שבמוות
מוות.
כוח התחייה שבמוות.
במוות קיים כוח אדיר של תחייה וחיים חדשים, בטבע קל מאוד לראות את זה – עלי שלכת ופירות שנפלו הופכים לדשן לחיים חדשים, שריפה ביער מעודדת צמיחה מחודשת, פטריות צומחות על גזעי עצים מתים...
בטבע זה ברור...
אך בחיים שלנו בני האדם, לא תמיד פשוט לראות את זה.
מוות מגיעה אלינו פעמים רבות בחיים -
כשאנחנו מתבגרים- אנחנו מתים לילדים שהיינו.
כשאנחנו הופכים הורים- אנחנו מוותרים על החופש,
כשאנחנו מזדקנים – אנחנו מוותרים על חלק מהחיוניות וכוח החיים שבנו.
כשאנחנו נפרדים מאנשים אהובים ויקרים- חלק מאיתנו מת עימם.
מוות מביאה עימה תקופה של אבל שחשוב לתת לה מקום.
לאחר האבל, נולד כוח אדיר של תחייה וחיים מחודשים-
אם אנחנו מצליחים לוותר על הישן,
אם אנחנו מוכנים לשחרר את מה שכבר לא יהיה,
אם אנחנו מסכימים לצמוח ולגדול אל תוך החיים החדשים שנפתחו בפנינו...
לא תמיד פשוט לעבור מעבר למוות ולהתחבר לכוח התחייה.
כשהייתי בשוויץ פגשתי עץ טיליה אדיר בן 800 שסיפר לי מיתוס קצר ומכושף שמראה את הדרך למצוא את כוח התחייה שבמוות ולחיות אותו.
בסוף הסיפור הוספתי מילות הסבר ומספר תמונות נוספות משוויץ המדהימה.
אוספת העצמות - כוח התחייה שבמוות בין הרים גבוהים, בעמק רחב בו נושבות ומסתחררות רוחות, הייתה בקתת אבן בה חיה שומרת העצמות הזקנה.
במשך דורות, האדמה הייתה מלחשת סביבה את שירי הקדם של ההרים העתיקים, ואלו הובילו אותה אל העצמות אותן היא אספה אחת לאחת.
בבקתה, על אדמת הרצפה הלבנה, היא הייתה מפזרת את העצמות ומנקה אותן – מאדמה, חול ושאריות בשר ועור. ומעשנת אותן בקטורת עשויה ענברי נחושת שנטפו מעצי חלומות.
ברגע שהן מעושנות ונקיות היא הייתה כותשת אותן, במכתש ועלי עשויים אבן גרניט לבנה ושחורה, כותשת עוד ועוד עד שהפכו לאבקה לבנה ודקיקה.
את האבקה, היא הייתה מפזרת על אדמת הבקתה, וברגלים יחפות וזקנות הייתה רוקעת עליהן תוך כדי שהיא ממלמלת ברכות של תחייה.
כשכוח החיים והתחייה היה מתעורר מהעצמות, היא הייתה ממוללת צמחי נועם וברכות טובות לכבוד החיים החדשים...
ועד היום, אי שם בעמק שבין ההרים, מושר השיר של תחיית העצמות. הסבר לסיפור במיתוס המכושף הזה, "אוספת העצמות" מלמדת אותנו איך למצוא את כוח התחייה של המוות בארבעה שלבים.
השלב הראשון – איסוף העצמות – לא לפחד מהמוות, לחיות חיים פקוחי עיניים שבהם אנחנו מוכנים לראות מתי מוות מגיעה לחיינו.
השלב השני- ניקוי העצמות – לשחרר את המוות מהסיפור שעוטף אותה, להשתחרר מהכאב והאבל שעוטפים את המוות ולגעת במהות – מה הדבר שמת בתוכי.
השלב השלישי – כתישת העצמות – לתת לחוויית המוות להשתחרר מאיתנו ולהפוך לחומר שמזין חיים חדשים.
השלב הרביעי – פיזור אבקת העצמות על האדמה ורקיעה עליהן- לתת לחיים החדשים להתעורר בתוכנו, לצמוח מהם ולחגוג אותם.
לא תמיד פשוט לוותר על תחושת הכאב והאובדן שמגיעים עם המוות, אך ברגע שאנחנו מצליחים לעבור הלאה – כוח אדיר של חיים ותחייה מתעורר בתוכנו. A story from a 800- years-old Linden tree known as “Linner Linde”, Linn, Aargau, Switzerland מקווה שאהבתם את הסיפור - הוא ניתן לכם באהבה!!
אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים, שנדדה 13 שנים באירופה ואספה סיפורים מעצים זקנים.
מעוניינים להשתתף בסדנאות שמאנית? לבוא למפגש יעוץ אישי?
הכנסו לקישור.
רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שעולה סיפור חדש לאתר?
מוזמנים להצטרף לקבוצת עדכונים שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.
תגובות