top of page
  • תמונת הסופר/תRia Storyteller

הדובה והסופה

מתוך אוצר הסיפורים של 'זקנה של עלים'

החודש הלבנה קורנת את האנרגיה של הסופות והסערות, לכבוד הזמן הכל כך עוצמתי הזה עברתי על סיפורי העצים שלי ומצאתי סיפור שאוחז בתוכו מסר שקשור לתדרים של החודש. את הסיפור הזה קיבלתי מעץ האלון שבתמונה לפני מספר חודשים בדרום ווילס (מיקום מדויק בסוף הסיפור). הקדמה עמוק בתוך יער עתיק וקדום, לפני עידנים, חיה זקנה של עלים שכל כולה הייתה עטופה בעלי שלכת יבשים; הייתה לה שמלה מעלים וסינר מעלים ושיער שכל כולו עלים. מכל רחבי היער היו באים כדי לפגוש אותה והיא הייתה מקבלת את כולם בלב פתוח. תמיד היו לה מתנות; בימים בהם השמש האיר את השמיים היא הייתה נותנת לכולם ממתקי פרחים נוטפי צוף ובימים קרירים היא הייתה עוטפת אותם בשמיכות טחב חמימות ומספרת להם סיפורים - היו לה הרבה מאוד סיפורים על דברים מיוחדים שקורים ביער ובכל סיפור היה טמון ממתק חמים ללב - מסר של אהבה. אלו היו סיפורים קטנים ופשוטים ושלושה מהם חלק איתי עץ האלון האהוב הזה. הנה אחד מסיפורי היער של זקנה של עלים.... הדובה והסופה הסיפור מספר על משפחת דובים שהייתה חיה ביער; אמא דובה ושלושה גורי דובים. פינת היער שלהם הייתה מקום נפלא והגורים גדלו והתפתחו בטוב. בכל יום, אמא דובה הייתה יוצאת עם שלושת הגורים שלה למצוא אוכל ביער. יום אחד בתום הסיור, כשהם חזרו לפינה שלהם הם גילו שהאזור בו הם ישנים נראה כאילו חלפה בו סופה; ענפים שבורים, עלים מפוזרים בכל מקום, אפילו האדמה עליה הם היו ישנים נראתה הפוכה. לא היה ברור מי עשה את זה ולמה... הם סידרו וניקו את המקום, ישרו את האדמה והלכו לישון. למחרת, פעם נוספת הם יצאו אל היער ושוב כשהם חזרו המקום היה מבולגן הפוך, ממש כאילו התחוללה בו סופה. לעומת זאת מסביב לאזור השינה שלהם, היער נראה ללא שינוי. זה היה מאוד משונה, מי יכול לעשות כזה דבר ולמה דווקא במקום שלהם. שוב פעם הם סידרו הכל והלכו לישון, ביום השלישי החליטה אמא דובה לתת לגורים שלה להסתובב לבד ביער (הם כבר היו בוגרים מספיק) והיא נשארה לצפות, היא התיישבה לא רחוק ממקום השינה שלהם כדי לראות מי זה שמבלגן והופך להם את מקום שוב ושוב... בעודה יושבת מוסתרת מעט וממתינה, לפתע היא ראתה איך האדמה מתרוממת ומתוכה עולה סופה – מערבולת סופה מסתחררת שמרכזה גבירה לבנה. ברגע שהסופה עלתה כל פינת היער הקטנה בה הם ישנו נכנסה לתוכה – ענפים נשאבו ועפו לכל הכיוונים ורוחות הסתחררו, ממש באותו הזמן מסביב ביער- דבר לא זז.... ברגע שהסופה מסיימת את העבודה שלה, היא חוזרת לאדמה ודממה. הדובה המשיכה לצפות כך כל יום, ואכן בכל יום הגיע הסופה. היא ניסתה להבין מה לעשות... לעבור למקום אחר, זה היה אפשרי אך לא רצוי מבחינתם, היה להם טוב ונוח במקום שלהם ובאזורים אחרים של היער גרים דובים אחרים. אמא דובה הייתה נחושה למצוא פתרון, אך להתקרב לסופה עצמה היא לא העזה והיה לה ברור שהיא צריכה עזרה.... אחרי תהיות מרובות הדובה החליטה ללכת אל המכשפה שחיה בתאנה הזקנה, לרוב היא לא הייתה מדברת עם המכשפה, אלא פשוט נהנית להתגרד לה על העץ. אך באותו הבוקר היא החליטה לפגוש אותה... המכשפה של עץ התאנה הייתה מאוד מופתעת שהדובה רוצה לדבר איתה ולא פשוט להתגרד על העץ... הדובה, גם היא הרגישה מעט מוזר לפנות אל המכשפה, אך זה היה נדרש... המכשפה הייתה קטנה וחומה והייתה לה עין אחת בולטת ומאוד חודרנית, היא התבוננה דרכה על הדובה ושאלה "מה אני יכולה לעשות בשבילה?" הדובה, נבוכה מעט, סיפרה למכשפה על הסופה שעולה כל יום מתוך האדמה בדיוק במקום השינה שלהם ומחרבת הכל... "אם בכל יום זה קורה למה שלא תעברו למקום אחר?" שאלה המכשפה, הדובה ענתה שזה לא נוח, הם נמצאים ליד הנחל, קל למצוא שם מזון ולא מפריעים להם- היא רוצה להישאר שם... "אם כך" אמרה המכשפה "צריך למצוא את מקור הבעיה." היא התבוננה שוב בעין החודרנית שלה על הדובה ואז שלפה מתוך העץ חפץ שהיה נראה כמו עין גדולה והתבוננה לתוכה. היא התבוננה עמוק עמוק אל תוך העין וראתה- בלילה, בחלומות של הדובה, היא מזמינה את הסופה וקוראת לה ולסופה לא נותרת ברירה אלא להתרומם מתוך האדמה ולהגיע... עכשיו הכל היה ברור והיא אמרה לדובה "בכל לילה מתוך שינה את מזמינה את הסופה, אולי לך יש תשובה בשבילי - למה?" הדובה הייתה מאוד מבולבלת "אני מזמינה את הסופה מתוך שינה? איך זה יכול להיות? אני רק דובה פשוטה, אמא לשלושה גורים שחיה את חייה בפשטות..." שוב המכשפה של התאנה התבוננה עם העין החודרנית שלה על הדובה ואמרה "אם את קוראת לסופה מבחוץ, אז כנראה שבתוכך יש סופה וכדי לעצור אותה מבחוץ את צריכה להפסיק אותה מבפנים או פשוט לתת לה לטרוף אותך לחלוטין אל תוכה" ועם הדברים הללו המכשפה סיימה את דבריה, התכנסה אל תוך החומיות של עצמה ודממה. כל אותו היום הדובה הסתובבה, מנסה להבין מה זה אומר שיש סופה בתוכה, אך לא הייתה לה תשובה... רק בלילה כשהיא הלכה לישון התשובה הגיעה אליה; בחלום, היא ראתה את עצמה מסתחררת בשמיים פתוחים, בלי גבולות בלי מעצורים – חופשיה... מעולם היא לא הרגישה טוב כל כך, מעולם היא לא הרגישה שלמה כל כך, מעולם היא לא הרגישה כל כך היא! למחרת בבוקר היא לא יצאה ליער לחפש מזון, היא שלחה את הגורים שלה ונותרה במקום השינה שלהם... כשהסופה עלתה מתוך האדמה היא סחפה לתוכה את הדובה וערבלה אותה אליה, בתוך המערבולת הדובה השילה ופרמה מעצמה את הגוף והחיים הרגילים, השילה מעצמה את כל מה שהיא חשבה וידעה על עצמה, פרמה והשילה הכל, עד שכל מה שנותר ממנה זו רוח של דובה לבנה. מספרים שעד היום, רוח הדובה הלבנה משוטטת ביערות, ובכל מקום שיש מישהו שלא זוכר את החלומות שלו - היא מחוללת סופה. זה הסוף

מקווה שאהבתם את הסיפור


הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת.


הבקשה היחידה שלי שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים. Location - A story from an oak tree located in ancient oak woodland - Seren Retreat, The Gower, Wales


93 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מוהרה

אשליות

תגובות


bottom of page