האורקל שנולדה

לכל תרבות יש את האנשים המיוחדים שלה - אלו שרואים את הנסתר, אלו שמקבלים מסרים מהרוחות, אלו שחולמות חלומות נבואיים, אלו שאוחזות כוחות של ריפוי... אותם נשים וגברים הם ברכה לקהילה, הם אלו שנוגעים בנסתר ויכולים להביא לקהילה כוחות ומסרים מהעולמות שמעבר. בכל זאת בתרבות שלנו, אין מקום לאותם אנשים... אם ילד מגלה כישרון בספורט, יש המוני מסגרות שיוכלו לעזור לו לפתח את הפוטנציאל, אם ילדה היא מוזיקאית מחוננת, יש מורים שיוכלו לעזור לה להגשים את עצמה, אותו דבר עם ילדים אינטליגנטים מאוד וכאלו שיש להם יכולות אומנותיות... אך מי מדריך ילדים שמגלים כוחות מיסטיים? כמה מקום יש בתרבות שלנו לרואי נסתרות ומיסטיקנים, לאלו שנוגעות ונוגעים בקסם...? בעולם העתיק, הדברים היו שונים, קהילות העריכו ונתנו מקום לאותם מיוחדים, מגיל צעיר, הזקנות והזקנים זיהו את אותם ילדים, וכיוונו אותם אל אלו שיכולים לתת להם הדרכה שתממש את הפוטנציאל שלהם. את הסיפור הבא קיבלתי מעץ אלון בארנהם הולנד, בסיפור ניתן לראות איך מתגלת ילדה שיש לה כוחות קסם ואיך היא מובלת למקום של הדרכה. בסוף הסיפור הוספתי עוד מספר מילים בהקשר, ומספר תמונות מארנהם היפה. תהנו..

האורקל שנולדה מעבר להרים שבצפון, בכפר קטן ושלו שהיה מלא בשמחת חיים, יום אחד התעוררה התרגשות רבה – האורקל הזקנה בדרך לכפר...

הַשְטִִירַה -אורקל זקנה ששנותיה רבות מספור- יש כאלו שאומרים שהיא חיה כבר 30 דורות, ואחרים אומרים שהיא זקנה יותר מהעצים הזקנים ביותר ביער, שחיים כבר אלפי שנים,

הפעם האחרונה שהאורקל ביקרה בכפר הייתה לפני 300 שנה, כך שרובם המכריע של אנשי הכפר מעולם לא פגשו אותה… והיום, היא מגיעה שוב.

התרגשות מהולה בחשש קל, מילאו את לבבות האנשים -

סיפרו עליה שהיא יכולה לכעוס ברגע ואז העיניים שלה רושפות ברקים ומציתות אש מסביב, סיפרו שהיא תמיד רוצה את טובת האנשים, אך הדרכים שבהן היא עושה זאת לא תמיד מובנות לכולם.

לקראת שקיעה היא הייתה אמורה להגיע וכולם התכוננו...

אכן, מעט לפני ששקעה השמש, היא נכנסה לכפר, צועדת בצעדים איטיים ונשענת בהליכתה על מקל, עטופה בגלימה כחולה ומעט דהויה מהדרך, היא פסעה אל מרכז הכפר ושם התיישבה על ספסל אבן והתבוננה סביב.

היא נראתה קטנה ולא מאיימת- בהחלט לא כמו שציפו ממנה להראות.

זקנות הכפר הגיעו אליה והציעו לה מים ופירות מתוקים, היא הודתה להן, שתתה ואכלה מעט פירות, כשהזמינו אותה להיכנס ולהתארח באחת הבקתות, היא אמרה שהיא מעדיפה לשבת ולהתבונן…

באותה שעה האנשי הכפר חזרו לבתיהם מהעבודה, ילדים מתרוצצים נאספו על ידי אמהות לקראת ארוחת הערב, הכפר אט אט שקט והיא התבוננה.

בעודה יושבת, ילדה קטנה הגיעה אליה, נעמדה לידה והושיטה לה פרח "זה בשבילך" היא אמרה,

האוקרל חייכה ולקחה את הפרח "תודה רבה, מה שמך?"

"אני אנאבל"

"ומה את עושה פה מחוץ לבית?"

"רציתי לראות אותך ואמא מכינה ארוחת ערב, אז יצאתי בשקט כדי להביא לך מתנה"

"בואי, שבי לצידי ילדה ותאמרי לי מה את רואה מסביבך?"

"אני רואה את הכפר, בתים, אנשים מכינים אוכל, חלק מהילדים משחקים"

בואי, תנסי להסתכל קצת יותר עמוק ומעבר"

הילדה לא כל כך הבינה למה האורקל התכוונה ב"להסתכל מעבר", אבל היא החליטה לנסות.

היא התבוננה לעומק ולפתע ראתה תנועה של גלים באוויר- תנועה שהקיפה אותה סביב סביב, כמו גלים של ים, רק באוויר.

"אני רואה גלים באוויר" היא אמרה,

"טוב מאוד, עכשיו תסתכלי על מה שנמצא מעבר לגלים האלו"

היא התבוננה עמוק יותר בתוך הגלים, וראתה דמויות שריצדו באור חיוור, הם היו נמוכים ממנה ועגולים.

היא סיפרה לאורקל שהיא רואה דמויות.

"את יודעת מי אלו?"

"איך אני יכולה לדעת מי אלו, אף פעם לא ראיתי אותם"

"זה בדיוק הזמן לשאול"

הילדה שהייתה מבולבלת מעט שאלה "לשאול אותם מי הם?"

"רק אם את רוצה לדעת"

לקח לה רגע, והיא גילתה שאכן היא רוצה לדעת, הדמויות הקטנות סיקרנו אותה.

"אני סקרנית לדעת, רק לא יודעת איך לשאול אותם?"

"תשאלי מהלב ותקשיבי באותה דרך" אמרה לה האורקל בחיוך

היא עצמה עיניים והרגישה את הלב שלה פועם, עמוק מתוכו היא שאלה "אפשר לדעת מי אתם?"

הדמויות שהיו מעט במרחק התקרבו אליה ואחת מהן שנראתה זקנה אמרה לה בלי להזיז את השפתיים, היישר אל תוך הלב "אנחנו נמצאים פה כדי לספר לך משהו"

הילדה הייתה מופתעת והסתכלה על האורקל שלידה

"את רוצה לשמוע מה יש להם לספר לך?"

"את שומעת אותם גם?"

האורקל צחקה "בוודאי שאני שומעת אותם"

הילדה לא ידעה להסביר את כל מה שקורה סביבה והחליטה פשוט להקשיב.

דמות הזקנה אמרה "באנו לספר לך שיום אחד את תהיי אורקל בעצמך, אם תבחרי להיות כזו הדרך שלך תהיה פשוטה, אם לא תבחרי להיות כזו, הדרך שלך תהיה ארוכה ומסובכת"

"ומה אני צריכה לעשות כדי להיות אורקל?" שאלה הילדה

"כרגע, את רק צריכה להסכים להקשיב ולראות דברים שאחרים לא רואים, וכשיגע הזמן, כשתהיי בת 16 יבוא אל הכפר איש לבוש שחורים ויקח אותך למקום בו תקבלי הדרכה, אם תבחרי לבוא איתו למסע, הדרך תפתח בפנייך"

הילדה הסתכלה על האורקל והאורקל חייכה אליה "עכשיו כל שנותר לך זה לבחור"

באותו הלילה האורקל הזקנה נעלמה מהכפר, ואורקל חדשה נולדה.

כל שהותירה אחריה האורקל הזקנה היו מילים "אל תפריעו לה בדרך"

כעבור 9 שנים, הגיע אל הכפר איש לבוש שחורים, הוא רכב על עגלה רתומה לסוסים שחורים ובא לאסוף נערה שיודעת את מקומה בעולם.

כפר שלם איחל לה דרך צלחה…

סוף אז מה עושים? מה עושים אם יש לנו כוחות מיסטיים? קודם כל, לא לזלזל בזה או לפחד מזה, זו מתנה שקיבלתם והיא שלכם לבחור אם להשתמש בה. אם בחרתם להישתמש בזה, מיצאו הדרכה - מישהי או מישהו שאתם סומכים עליהם ומרגישים שהם יכולים להוביל אתכם בדרך. ומה עושים עם ילדים שיש להם כוחות מיסטיים? קודם כל לא שופטים אותם - נותנים להם להיות מה שהם. מצד שני, לא הופכים אותם למאסטרים או גורואים - חשוב לזכור שהם ילדים ויש להם עוד דרך לעשות. אם יש באזורכם פעילות משחקית שעוזרת לילדים לפתח יכולות מיסטיות - אפשר לבדוק אם הוא רוצה ללכת. וברגע שילד גדל ומוכן, אם הוא מעוניין, עוזרים לו למצוא הדרכה מתאימה.

A story from an old Oak tree in Sonsbeek Park, next to the Water museum in Arnhem, Netherlands

מקווה שאהבתם את הסיפור - הוא ניתן לכם באהבה!!

אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים, שנדדה 13 שנים באירופה ואספה סיפורים מעצים זקנים.

---

לפרטים על פעיליות שמאנית - סדנאות, מפגשים וייעוצים אישיים. הכנסו לקישור הבא

הדרכה שמאנית

---

מעוניינים לקבל עדכון בכל לפעם שעולה סיפור חדש לאתר? אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת ווטסאפ שקטה, שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים, בקישור הבא.

קבוצת ווטסאפ