הדומיאלים

רבות ורבים מאיתנו שפוסעים בנתיבי העולם העתיק זוכרים. אנחנו זוכרים את הזמנים בהם קסם היה נוכח במציאות לא רק כקישוט חביב שנועד לשעשע ילדים. אנחנו זוכרות שקסם היה אחד הכוחות המשמעותיים ביותר שעיצבו את המציאות, והיה ניתן לגעת ולהשתמש בו באותה תדירות בה בני האדם משתמשים היום בהגיון. בתוכנו הזכרונות חיים, גם אם אין להם מילים, גם אם אין תמיד תמונות בהירות - אנחנו יודעות ויודעים שהוויות קסם הן לא רק דמיון, שמסעות למימדים אחרים הם אפשרות לגיטימית, שכוחות מיסטיים הם כלי שאפשר לעצב איתו מציאויות. עידנים ודורות רבים התרבות מספרת לנו סיפורים אחרים, אך אנחנו זוכרים. רבות ורבים מאלו שזוכרים מנסים להתחבר, לגעת, לחוות את מה שפעם היה כמעט יומיומי - ומגלים שזה לא תמיד פשוט. כשהייתי ברומא, פגשתי עץ אלון שהם בן 300 שנה שסיפר לי סיפור ובסופו הוא אמר לי - "הסיפור הזה מוקדש לתלמידים שלך, שלפעמים מרגישים שתקשורת עם העולמות האחרים היא מאוד קשה... חשוב שהם ידעו שיש סיבה שזה קשה, ועדיין זה אפשרי..." הסיפור הזה מוקדש לכל אלו שזוכרות וזוכרים, כל אלו שמעיזים ומנסים לגעת בקסם... הדומיאלים לפני הרבה מאוד זמן, במקום אליו בני האדם לעולם לא הגיעו, היתה ספינה מכושפת ששטה בנהר בדולח, את אותה ספינה השיטו דומיאלים.

הדומיאלים היו שוכני יערות ירוקים וגבוהים, הם חיו בארמונות עשויים מהאור הירוק שחודר אל היער דרך העלים ונמצאים במימד הקורים העדינים שעוטפים את המציאות הגשמית, ממש בקצוות שלה. את סירת הבדולח שלהם הם היו משיטים בנהרות הבוהקים שעטפו את המציאות הפיזית סביב סביב.

לדומיאלים היה תפקיד – הם שמרו שהמציאות הגשמית תנשום ולא תהיה אטומה מידי ומרוחקת ממיימדי הקסם.

דורות על גבי דורות הדומיאלים היו שטים בנהרות הבדולח, ושומרים על הרקמה העדינה שמקיפה את המציאות הגשמית, פתוחה ומאפשרת קשר עם כל שנמצא מעבר...

באותם זמנים במציאות הפיזית היה אפשר לנשום בקלות, ולחוות את עולמות הקסם המקבילים אלינו ללא קושי.

עידנים חלפו, זמנים השתנו, ותדרים כואבים הגיעו לעולם ומילאו את המציאות הפיזית,,,

אותם תדרים החלו מעלים צחנה מתוכם וזיהמו את נהרות הבדולח הקדושים.

נהרות הבדולח כל כך הזדהמו, עד שלא היה ניתן לשוט בהם יותר...

הדומיאלים ניסו לנקות את אותה זוהמה, אך אחרי נסיונות רבים הם הבינו שזה מעבר לכוחם,

הם ביקשו עזרה מהכוחות הקסומים של האדמה, אך גם להם לא היה להם כוח להתמודד עם אותה זוהמה.

אחרי נסיונות רבים לנקות את אותה זוהמה ללא הצלחה, הם הבינו שפתרון אחר צריך להימצא ושינוי צריך להעשות.

נלקחו שלוש טיפות ממקום בו נהר הבדולח עוד היה נקי, ואותן שלוש טיפות הושמו בקדרה על ההר הגבוה ביותר על הפנים של אמא אדמה.

לאחר מכן נאמרו מילים ונלחשו לחשים שנעלו אותן שם, עד ליום בו שוב יהיה ניתן להשיט סירה מכושפת בנהרות הבדולח הצלולים...

הדומיאלים שהיו פעם קרובים מאוד למציאות הפיזית, פרמו עצמם אל האור הירוק שביערות והתמזגו אליו ועד היום הם שם.

ועד היום שלוש טיפות של נהרות בדולח צלולות- מחכות, ממתינות, מתאוות, ליום בו תוכלנה לצאת ממחבואן ולזרום שוב בנהרות העתיקים שעוטפים את המציאות הגשמית ומאפשרים לה לנשום לתוכה קסם.

בינתיים דרוש יותר מאמץ ונחישות מאלו שרוצים לגעת בקסם ולהתחבר אליו, ועדיין זה אפשרי. A story from a 300 years old Cork Oak, in the Botanical gardens, Rome, Italy

מקווה שאהבתם את הסיפור- הוא ניתן לכם באהבה.

אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים, שנדדה 13 שנים באירופה ואספה סיפורים מעצים זקנים.

---

רוצים להצטרף לפעילויות שמאניות - סדנאות תקשורת עם עצים, קורסים, יעוצים אישיים ועוד...

מוזמנים להיכנס לקישור הבא ולצפות בלוח האירועים.

פעילויות שמאניות

---

רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שעולה סיפור חדש לאתר?

מוזמנים להצטרף לקבוצת עדכונים שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.

קבוצת ווטסאפ